קטגוריה: שינוי

  • מחשיבה לעשייה

    מחשיבה לעשייה

    "אם אתה לא יכול לעוף, רוץ. אם אתה לא יכול לרוץ, לך. אם אתה לא יכול ללכת, זחל. אך לא משנה מה אתה עושה, אתה חייב להמשיך לנוע קדימה" – מרטין לותר קינג.

    לכולנו יש את המשימה הזאת שאנחנו מאוד רוצים לעשות ופשוט איכשהו זה תמיד נדחה שוב ושוב. זה יכול להיות כל דבר: מסידור ארונות, לעזור לחברה, הגשת עבודה בלימודים, לעבוד על הפרויקט מסוים בעסק, לעשות ספורט, לאכול בריא יותר, לכתוב כתבה שמזמן דחינו או לפתוח אתר😃. זה מסוג הדברים שכל הזמן נדחים לנו כי תמיד יש עוד משהו שאפשר לעשות ואנחנו מוצאים מיליון סיבות למה שוב לא הגענו לזה – "אני כבר עייפה היום ועדיף לעשות את זה כשאהיה ערנית יותר", "נשאר לי רק את הפרק הזה של הסדרה ואז אהיה פנויה יותר", "אני הרי לא יכולה לוותר על בישול וקיפול כביסה זה גם חשוב", "הבטחתי שאני אקדיש יותר זמן לאשתי/ילדים והם היום בבית", "יש לי רק את הפרויקט הזה שאני צריכה לסיים ואז מייד אתפנה למשימה", "יש היום ליגת האלופות בכדורגל, אתחיל את המשימה ממחר" ועוד ועוד. כמובן שכל הסיבות מוצדקות בהחלט!

    בשביל להצליח לעשות את הדברים האלה בפועל כדאי להבין איך המוח עובד. יש לנו במוח אזור הנקרא אמיגדלה, אשר אחראית על הישרדותנו. אמיגדלה שולטת על תגובות של הילחם או ברח, מעוררת את הגוף לנוכח סכנות, היא אחראית על הפחד והרגשות שלנו. אחת הדרכים שלה לעשות את זה היא על ידי האטה או עצירה של תפקודים אחרים, כמו חשיבה רציונלית ויצירתיות, שעלולים לשבש או לעכב את היכולת הגופנית לברוח או להילחם. אם אריה מסתער עליך המוח לא רוצה שתבזבז זמן על התעמקות שכלית בפרטי הבעיה ודרכי התמודדות אפשריים. במקום זה הוא חוסם תפקודים לא חיוניים באותו רגע, כמו עיכול, תשוקה מינית ותהליכי חשיבה ומכין את הגוף לפעולה. זה היה מאוד רלוונטי לאבות אבותינו. זה יכול להיות רלוונטי גם היום למשל כאשר מכונית בכביש סוטה מהנתיב שלה לעברינו או שעלינו לברוח מבית עולה באש.

    הבעיה נעוצה בכך שהאמיגדלה מפעילה פעמוני אזעקה בכל פעם שאנחנו רוצים לחרוג מן השגרה הרגילה והבטוחה שלנו. המוח שלנו מפחד משינויים!

    המוח בנוי כך שכל אתגר או הזדמנות או השתוקקות מעוררות דרגה של פחד. בין שהאתגר הוא משרה חדשה או פגישה עם אדם חדש, האמיגדלה שולחת התראה לחלקים מסוימים בגוף להתכונן לפעולה ובכך החשיבה הרציונלית הופכת להיות מוגבלת ולפעמים ממש נחסמת. בטוח נתקלת בכך בעבר. דוגמאות בולטות לזה הם חרדת מבחנים, פחד מדיבור לפני קהל, החלפת מקצוע, פתיחת עסק ועוד.

    לעיתים אנחנו נתקלים בברי מזל שמסוגלים להמיר את תחושת הפחד להתלהבות או רגש אחר (אמיגדלה אחראית על כל הרגשות), לרוב המקרים האלה יש מאפיינים משותפים: מידת המוכנות לשינוי, חוסן נפשי, מאפייני אישיות, ניסיון עבר בשינויים מסוג זה, ביטחון עצמי ועוד. לרובינו יש גם דוגמה כזאת על עצמנו. אנחנו לגמרי יכולים לטפוח לעצמנו על השכם עליהם, כי מגיע לנו. אך אם עד עכשיו לא הצלחתי לעשות את השינוי המיוחל, כנראה שזה לא המקרה וצריך פתרון חדש.

    אז איך מתמודדים עם זה?

    אנחנו נעזרים באזור אחר במוח הנקרא היפוקמפוס. אזור זה אחראי על אגירה ושליפה של מידע. הקריטריון העיקרי שלו בכל הנוגע לאגירת מידע הוא חזרה. ככל שאנחנו נחשפים למידע מסוים שוב ושוב המוח זוכרת אותו טוב יותר.

    דרך הקאזין או שיטת הצעדים הקטנים לשיפור המשכי, בדיוק נותנת לנו את המענה לנושא. בספרו "צעד קטן לשינוי גדול" ד"ר רוברט מאוור מסביר כי למעשה כל השינויים בחיים, אפילו החיוביים, הם מפחידים. לעיתים קרובות ניסיון להגיע ליעד בדרך קיצונית או מהפכנית נועד לכישלון משום שהוא מעצב את הפחד. הצעדים הקטנים של השיטה מנטרלים את תגובת הפחד של המוח ומעוררים חשיבה רציונלית ומשחק יצירתי.

    אז איך השיטה עובדת?

    אנחנו מתחילים משאלות קטנות (קראו גם איך שינוי נוסח שאלות יכול להשפיע על חיינו). המוח שלנו אוהבת שאלות. חזרה על שאלה שוב ושוב לא מותירה למוח ברירה אלא לשים לב אליה ולהתחיל ליצר תשובות. שאלות מועילות יותר ליצירת רעיונות ומציאת פתרונות מאשר פקודות. אם נחזור על שאלה שוב ושוב במשך כמה ימים או שבועות – או ככל שידרש – בדרך שלו, בזמן שלו, המוח יתחיל לספק תשובות.

    דוגמה לשאלות בשיטת הקאייזן: לו הבריאות הייתה בראש סדר העדיפויות שלי, מה הייתי עושה בכל יום באופן שונה? באיזה דרך אני יכול להזכיר לעצמי לשתות יותר מים? איך אני יכול לשלב עוד כמה דקות של פעילות גופנית בשגרה היומית שלי? איזה פעולה הכי קטנה אתם יכולים לעשות כבר היום כדי לקדם את המטרה שלכם? איזה צעד קטן וחסר ערך אתם יכולים להתחיל כבר מהיום, שאינו דורש הרבה זמן או הוצאות כספיות?

    לא משנה כמה נתרגל לשאול שאלות קטנות, מתישהו גם צריך להתחיל לפעול 😃. ההמלצה היא לעשות את הצעד הכי קטן שניתן בשלב הראשוני, על מנת לגרום למוח שלנו להתרגל לפעולה החדשה, בסביבה שאינה מאיימת. הצעדים הקטנים מנטרלים את תגובת הפחד של המוח ובכך מאפשרים לנו לפתח הרגלים חדשים, קבועים ובקצב שדווקא עשוי להפתיע במהירותו. אתם עשויים לגלות למשל ששינוי קטן, אולי חמש דקות בכל ערב כדי להרים צעצועים וחפצים מפוזרים ולשים אותם במקומם, משיג את היעד של בית נקי ומסודר יותר בזמן קצר יותר. מאמצים גדולים אינם מביאים בחשבון מכשולים שעלולים לעמוד בדרך: חוסר זמן, תקציב דוחק, אירועים חיים שונים. הצעדים הקטנים נותנים מענה למכשולים אלה. אחרי ההתנסות בפועלה בצעדים קטנים, לעיתים קרובות אנחנו מגלים כי פיתחנו משיכה להתנהגות החדשה ושהגענו ליעד מבלי מאמץ מודע נוסף מצדנו.

    הדרך השנייה ליצירת השינוי, ואפילו תומכת בשיטה הראשונה, היא סיעור מוחות. במקום להגיד לעצמנו שאין לנו ברירה ולהיכנס לתחושת לחץ ופחד מעצם ביצוע המשימה החדשה, אנחנו שואלים את עצמנו מה הן כל האפשרויות העומדות בפנינו על מנת להגיע ליעד? (זוכרים, הרי המוח אוהב שאלות). גם כאן אנחנו מנטרלים את תגובת הפחד של האמיגדלה, על ידי הצגה של מגוון האפשרויות, אנחנו לומדים שיש לנו ברירה ובכך מתחברים למשאבים שיש בידינו. עצם ההבנה שיש הרבה אפשרויות מורידה את תחושת הלחץ והופכת את המשימה לפחות מאיימת. חשוב להבין כי זה משחרר הרבה יותר כאשר מעלים גם רעיונות שלכאורה נראים לנו לא הגיוניים, קצת כמו במשחק. מגוון האפשרויות השונות להגיע ליעד מוכיח לנו שאין משימות שלא ניתנות לפתרון, אנחנו פשוט מעדיפים לא לבחור חלק מהפתרונות שרשמנו.

    אז איך עושים את זה בפועל?

    בוחרים שותף למשימה ואת הנושא שעליו תרצו לעבוד. כל אחד בתורו מציע פתרון יצירתי, הגיוני או לא, לביצוע המטלה. כשתגיעו לרשימה כמה שיותר גדולה תוכלו לבחור מה מתוך הרשימה עובד לכם יותר ולהתחיל לבצע.

    בוא נראה דוגמא, שעשיתי יחד עם מתאמנת שלי:

    המשימה – סידור ארון בגדים.

    פתרונות אפשריים:

    • להתפטר מעבודה ואז בטוח יהיה לי זמן לסדר את הארון 😃
    • לשים כל יום טיימר של 10 דקות ובזמן הזה בלבד לסדר את הארון כל יום עד שאסיים את כל המשימה.
    • לקחת עוזרת בית שתסדר את הארון.
    • להוציא את כל הבגדים מהארון ולשים על המיטה ואז לא תהיה ברירה כי מתישהו ארצה ללכת לישון 😃
    • לסדר את הארון בשיטת מארי קונדו, להשאיר רק דברים שגורמים לנו אושר.
    • להזמין חברה ליום כיף בבית, לעשות תצוגת אופנה ותוך כדי לסדר את הארון יחד.
    • סידור של מדף או שניים ביום למהלך שבוע שלם או יותר.
    • לרשום בפייסבוק התחייבות לכך שאעשה את זה בפרק זמן מסוים ואז להבטיח לעדכן בסיום התהליך (הצהרה פומבית הוכיחה את עצמה כשיטה יעילה).
    • להתחייב בפני חבר/חברה/מישהו אחר שאעשה את זה.
    • לזרוק או לתרום את כל הדברים מהארון ואז הוא בטוח יהיה מסודר 😃
    • לשים את כל הבגדים בשקיות ואז להחזיר לארון רק דברים שבאמת משתמשים בהם.
    • לקחת יום חופש מעבודה בשביל הסידור ארון.
    • להבטיח לעצמי פינוק שמזמן רציתי, אותו אקבל רק בתנאי שאעמוד במשימה.

    כמובן אפשר לרשום עוד ועוד רעיונות.

    בסיום הרישום ניתן לבחור מהרשימה את הדברים שיכולים לקדם אתכם בביצוע המטלה.

    אז תבחרו לכם חבר או חברה, בן זוג או כל בן אדם שתרגישו איתו נוח ו"שחקו את המשחק" שיגרום לכם לעשייה. רק תזכרו את שיטת הצעדים הקטנים ותבחרו רק את הפעולות שיהיה לכם הכי קל לבצע.

    שיהיה בהצלחה!

    אגב, המשימה שלי הייתה לפתוח אתר ולהתחיל לכתוב בלוג. הפוסט הראשון, בשעה טובה, עלה לאוויר 😀🥳

    מרגישים שקשה לכם עם הסיעור מוחות, אולי נדמה לכם שהמטלה שלכם מסובכת יותר או שאין לכם עם מי לעשות?

    מוזמנים לדבר איתי.

    lianne.goller@gmail.com

  • למה לי שינוי?

    למה לי שינוי?

    "אנשים משתכנעים לרוב מהסיבות שהם בעצמם גילו, ולא מאלו שעלו במוחם של אחרים…" – בלז פסקל

    מה מונע מכם לעשות את השינוי שאתם רוצים?

    לפתוח עסק שאתם מתכננים כבר שנים? להתמיד יותר בספורט כמו שהבטחתם לעצמכם? להתחיל את הדיאטה ההיא שאתם דוחים כבר מלא זמן? לגשת לגבר או לאשת חלומותיכם? מדוע אתם נמנעים מהשלמת עבודת הגמר בלימודים? מה מונע מכם להתאים את חייכם לאופן שבו הם מצטיירים בדמיונכם?

    לעיתים קרובות אני שומעת אנשים אומרים "כדי שאני אעשה שינוי, אני צריך להרגיש שאני סובל" ברור שיש בזה שמץ של אמת. אף אחד לא יושב לו על ספה בנוחות ואומר לעצנו "הממ… אולי אשנה משהו בחיים שלי" (כנראה שבמצב כזה במקסימום זאת תהיה התנוחה😉).

    הדעה הרווחת היא שאנשים לא משתנים כי הם עוד לא חוו מספיק כאב כדי ליצור את התנועה לעבר השינוי.

    הרבה גישות מאמינות כי רק הכאב מניע אותנו לפעולה. שאף על פי שאתם יודעים כי כל הפעולות האלה יביאו לכם תועלת, בשלב זה של החיים אתם מקשרים הרבה יותר סבל לעשיית הפעולה מאשר להחמצת ההזדמנות. לכן רק אם אתם סובלים מספיק תהיו מוכנים לנקוט בפעולה החדשה ולהפיק תוצאות חדשות.

    במשך הרבה מאוד שנים חייתי עם האמונה שזה נכון, אבל אז הבנתי שיש פה בעיה.

    תדמיינו רגע את השינוי שלכם על ציר:

    אתם חווים סבל ← אתם עושים שינוי כדי להקטין את רמת הסבל ← הסבל שלכם קטן ← אתם כבר לא סובלים, אין לכם סיבה להמשיך את השינוי שהתחלתם ← אתם מפסיקים את השינוי.

    ובצדק! למה לכם להמשיך אם אתם כבר לא סובלים? הרי הסיבות לתחילת השינוי היו הסבל והוא נפסק.

    זה הופך להיות מעגל קסמים שחוזר על עצמו שוב ושוב.

    ד"ר דני דרבי מסביר כי כאשר אנו מבקשים ליצור שינוי התנהגותי, חשוב להקדיש זמן כדי לבחון את המוטיבציה שלנו ליצירת שינוי. במקרים רבים אנשים מונעים ע"י רגשות שליליים כגון בושה, אשמה או פחד כמקור ליצירת שינוי בחייהם. למרות שרגשות אלו עשויים להיות בעלי השפעה חזקה על חיינו, מחקרים שבדקו את יעילותן של טכניקות ליצירת שינוי התנהגותי מצאו כי רגשות שליליים מהווים בסיס מוטיבציוני חלש מאחר שהם מכוונים אותנו להתמקד ללא הרף במה שאנחנו לא עושים או לגרום לנו לחוש אשמה שמה שאנו עושים אינו בסדר. על מנת ליצור שינוי התנהגותי יעיל אשר נשמר לאורך זמן, חשוב למצוא סיבות חיוביות, אשר גורמות לנו להתרוממות רוח כאשר אנו חושבים עליהן.

    למשל, אדם אשר מתמודד עם אכילה כפייתית ומנסה ליצור שינוי מתוך פחד להידרדרות מצב בריאותי צפוי להצליח פחות מאשר אדם אשר המוטיבציה שלו תהיה להרגיש טוב עם עצמו ועם הגוף שלו, העלאת דימוי עצמי, תחושת מסוגלות, דבר אשר צפוי לעורר בו השראה, תחושה חיובית ורצון מתמשך להמשיך בשינוי לאורך זמן.

    אנתוני רובינוס בספרו "להעיר את הענק שבפנים" מסביר כי כאשר אנחנו מנסים לעשות שינוי אנו מנסים ללא הרף לשנות את התנהגותנו, שהיא התוצאה, במקום להתמודד עם הסיבה מאחוריה. על אף שהיינו רוצים להאמין כי הפן האינטלקטואלי שלנו הוא המניע אותנו באמת, ברוב המקרים, רגשותינו – תחושות שאנו מקשרים למחשבותינו – הם המניעים אותנו באמת (קראו גם על השפעתן של המילים על המציאות שלנו). על כן אנחנו מצליחים לדבוק בדיאטה במשך זמן מה ובסוף נשברים. ייתכן שפתרנו את הבעיה באופן זמני – איך אם לא טיפלנו בסיבה לבעיה, היא תשוב ותעלה.

    לעשות שינוי זה קשה. אלא אם כן… אנחנו יודעים למה אנחנו עושים את זה.

    לכן, במידה ואנחנו רוצים להבין את הסיבות שלנו לבעיה אנו צריכים לשאול את עצמנו "למה לי שינוי? מה הסיבה לעשות זאת?" רוברט מאוור בספרו "צעד קטן לשינוי גדול" מדבר על חשיבות שאלת השאלות (קראו גם על שיטת הצעדים הקטנים) . לדבריו כל שינוי אשר אנחנו מעוניינים בו חייב להתחיל משאלות קטנות.

    אני זוכרת כשאני התחלתי לעשות ספורט הסיבות שלי היו כי הבנתי שזה חשוב, בכל מאמר וספר אומרים שזה חשוב, כדי שבגיל 90 אני ארגיש טוב יותר, ידעתי שמתישהו אצטרך להתחיל והרגשתי שאני סובלת מעניין בריאותי. אז התחלתי לעשות ספורט בכוח, רק כמה פעמים בשבוע וממש לא נהנתי לעשות את זה.

    בשלב כלשהו התחלתי לחפש לעצמי את הלמה כן שלי. במקום לחשוב מה אני מנסה למנוע או להרוויח בעתיד הרחוק, התחלתי לחפש מה אני רוצה להוסיף או להרוויח בחיים שלי כבר היום.

    אז מצאתי הרבה למה שלי, הנה כמה דוגמאות:

    • אני מרגישה ממש גאה בעצמי אחרי שעשיתי ספורט, גם אם שאר היום שלי היה פחות מוצלח, בזה אני תמיד מצליחה.
    • זה גורם לי להרגיש טוב יותר.
    • אנחנו מאמינים באורח חיים בריא במשפחה.
    • אחרי ספורט התיאבון שלי משתפר.
    • זה זמן שנוח לי לפעמים להקשיב להרצאה תוך כדי או לחשוב על רעיונות.
    • חשוב לי להוות דוגמא לחיים שאני מבטיחה לאנשים.
    • ועוד סיבות נוספות.

    מאז שמצאתי את כל ה"למה שלי" ספורט הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי והתחלתי ממש ליהנות מזה. בימים שקשה לי להניע את עצמי מסיבה אחת, סיבה אחרת יכולה לתת לי את הכוחות והמוטיבציה. זו הסיבה שמומלץ שיהיו לכם כמה סיבות חיוביות ותומכות בשינוי שאתם רוצים.

    רובינוס מסביר כי החשיבה שלנו היא תהליך של שאילת שאלות ומענה עליהן. שאלות שנשאל את עצמנו יכוונו את יכולת המיקוד שלנו, ולכן, גם האופן שבו אנחנו נחשוב ונרגיש. שאלות הן האמצעי העיקרי שבאמצעותו אנו לומדים כמעט כל דבר. לדבריו ההבדל העיקרי בין אנשים אשר נראים כמצליחים ולבין אלה שלא הוא כי אנשים מצליחים שואלים שאלות טובות יותר, וכתוצאה מכך, מקבלים תשובות טובות יותר. למוח האנושי יש יכולות להפיק תשובות מהר יותר מהמחשב ה"חכם" בעולם. הוא יכול להעניק לכם באופן מידי כלים מוצלחים יותר על מנת למצוא פתרונות לאתגרים וליצור תחושות רגשיות רבות עוצמה, מאשר כל אמצעי אחר במאגר הטכנולוגי העצום הקיים.

    אנשים מסוימים חווים לעיתים קרובות מצב רוח ירוד. מדוע? הם מתמקדים בדברים הגורמים להם לחוש כך. הדרך הטובה ביותר לשנות מיקוד היא לשאול שאלה. סביר להניח כי אדם אשר חווה את עצמו כמישהו שנכשל ללא הרף מפני ששואל את עצמו שאלות מגבילות על בסיס קבוע: "למה אני אף פעם לא מצליח? למה לנסות בכלל כשאני יודע שזה יקרה שוב? למה אני כזה כישלון?" אם תשאלו שאלה איומה תקבלו תשובה איומה. זכרו המחשב המנטלי שלכם מוכן לשרת אתכם, והוא יספק תשובה לכל שאלה שתשאלו אותו. לכן אם אלה השאלות שלכם המוח שלכם יחפש במאגר הזיכרונות את כל ההוכחות הקיימות (גם את המינוריות ביותר) כדי לספק לכם את התשובה לשאלה ששאלתם. הוא עשוי אפילו לשלוף תשובות כגון: "כי אתה מטומטם" או "כי בכלל לא מגיע לך להצליח". לעומת זאת אם תשאלו את עצמכם שאלות כגון "כיצד אוכל להשתמש בזה? איזה הזדמנויות יש במצב הנוכחי? איך אוכל להשיג את מה שאני רוצה?" גם במקרה זה המוח יספק לנו את הסחורה, את המשאב בעיקרי, תשובות ופתרונות לשאלות ששאלנו.

    לא רק השאלות שאתם שואלים, כי אם גם השאלות שאינכם שואלים, הן הקובעות את גורלכם. תחשבו איזה כוח אתם יכולים לשחרר באמצעות ניסוח שאלה כל כך פשוטה, אך רבת עוצמה כמו: "למה לי השינוי הזה?"

    זה מזכיר לי בדיחה ישנה:

    "איש אחד נפל לידיהם של שבט אינדיאני והוכן להוצאה להורג.

    הוא מתחיל לבכות ושואל את עצמו: זהו זה? ככה זה הולך להיגמר? זה הסוף שלי?

    הקול בראש שלו עונה לו: לא מה פתאום, זה עדין לא הסוף.

    אז הוא שואל את הקול: אז מה אני צריך לעשות עכשיו?

    הקול עונה לו: רואה את הבחור עם הנוצות הכי גבוהות, זה ראש השבט, תקרא לו.

    האיש קורא לו ושואל את הקול: אז מה עכשיו?

    הקול עונה: עכשיו תירק לו בפנים.

    האיש עושה את זה ושואל את הקול: מה עכשיו?

    הקול עונה לו: עכשיו זהו, זה הסוף שלך."😁🤨

    אז שימו לב איך אתם שואלים את השאלות שלכם, כי הקול בראש יענה לכם בדיוק על השאלה שתשאלו אותו.

    תרגיל לשבוע הקרוב (ועדיף גם יותר משבוע) 😃

    תגדירו לכם חמש דקות ביום שבהם אתם מתמקדים בשאלה: "למה לי השינוי הזה?"

    אני ממליצה לכתוב לכם את התשובות על דף שוב ושוב, עד שתמצאו מספיק תשובות שיחוו בעיניכם כחשובות מספיק ויתמכו בשינוי שלכם.

    ברגע שתגלו את התשובות שלכם בעצמכם מבטיחה השינוי יחווה בעינכם כהרבה יותר קל.

    השינוי שלכם חייב להגיע מהמקומות המחזקים שלכם אחרת הוא כנראה לא יחזיק מעמד לאורך זמן.

    רוצים לשתף אותי בלמה שלכם? בשינוי שאתם רוצים לעשות?

    לשתף אותי במה הכתבה הזאת עזרה לכם?

    אולי יש נושאים נוספים חשובים שבא לכם לקרוא עליהם?

    מוזמנים לדבר איתי.

    lianne.goller@gmail.com

  • השנה מגשימים חלומות

    השנה מגשימים חלומות

    שנה חדשה מתקרבת וזו הזדמנות נהדרת רגע לעצור, להביט על הדברים שהשגנו השנה, דברים שלא ולהציב לעצמנו מטרות לשנה הקרובה.

    חלקנו בוחרים לעשות זאת גם בימי הולדת ושנה אזרחית. אנחנו עוברים על רשימת המטרות שלנו ורואים שלא השגנו שוב חלק מהדברים והם נדחים לשנה הבאה.

    חלומות נועדו בשביל להגשים אותם! תחשבו על זה רגע לא כולנו חולמים על אותם דברים – אחד רוצה להיות זמר, אחר צייר, אחת רוצה לקנות תיק יוקרתי ואחד לעזור לאנשים. חלומות שלנו זה דבר אישי, שמיועד רק בשבילנו. אם אנחנו לא נדאג לעשות פעולות כדי לקדם את עצמנו לעבר החלום שלנו, זה כנראה פשוט לא יקרה.

    מה יכול לעזור לנו להרגיש טוב יותר לגבי ההישגים שלנו בשנה הקרובה? מה הטעויות שאנחנו עושים שמעכבות אותנו בדרך להשגת המטרות? ואיך בכל זאת נצליח להגשים חלומות השנה?

    להכיר בהצלחות שלנו:

    לפני הכל חשוב מאוד שנטפח לעצמנו על השכם על הדברים שכן השגנו. למידה מהצלחות שלנו חשובה לא פחות מלמידה מכישלונות. כאשר אנחנו מכירים תודה לעצמו על ההישגים אנחנו מעלים לעצמנו את מצב הרוח, מתחברים מחדש לכוחות והיכולות שלנו (מסוגלות עצמית), המוטיבציה שלנו עולה ואנחנו מגדילים את הסיכוי שנתנסה בדברים נוספים גם בהמשך. אם הצלחנו בעבר אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להצליח גם בעתיד.

    תרגילים שיכולים לעזור לנו בכך:

    חקר מוקיר (עבר) – חשבו על חוויה (או אירוע עבר משמעותי בחייכם), שבה הרגשתם שאתם מצליחים, שהולך לכם טוב, שהייתם מרוצים או מאושרים – בעבודה, בזוגיות או בכל תחום אחר. תשאלו את עצמכם מה יש בכם שהביא להצלחה של האירוע? בזכות מה זה הלך טוב? איך הסביבה שלכם עזרה לכם? מה נתן לכם אנרגיות וקידם אתכם בתהליך? הישגי העבר שלנו יכולים ללמד אותנו מה עשינו טוב בעבר ולתת לנו כלים בדוקים ועובדים לפעמים הבאות (מוזמנים לקרוא איך הצלחת עבר לימדה אותי להתמודד עם אתגר חדש).

    בסוף יום לרשום לעצמנו רשימה של 10 דברים טובים שקרו לנו (הווה) – רוב החיים שלנו מורכבים לא מאירועי שיא, אלא דווקא מאירועים קטנים ומשמחים. חשוב שנלמד להעריך גם את הדברים הקטנים ביותר (פיניתי למישהו מקום באוטובוס, מישהו חייך אלינו והחזיק לנו את הדלת בכניסה לבניין ועוד)

    לחגוג את ההצלחות שלנו (עתיד) – להצלחות שלנו צריך לתת מקום של כבוד. לעיתים קרובות יש נטייה לסמן וי על מה שהשגנו ולהמשיך ישר הלאה למטרה הבאה. חשוב להקדיש תשומת לב ולחגוג הצלחות ברגע שהן קורות, הרי עבדנו קשה בשביל זה, אז מגיע לנו! הכרה בהצלחות מגדילה מוטיבציה ואת תחושת המסוגלות שלנו. חגיגת ההצלחה מאפשרת להתענג לא רק על האירוע עצמו, אלא גם על המחשבה עליו ובצורה הזאת משמרת את הזיכרון בצורה טובה יותר (קראו גם על השפעתן של מילים ורגשות על זיכרון).

    הטעויות שאנחנו עושים כאשר אנחנו חושבים על העתיד:

    עכשיו כשאמרנו לעצמנו כל הכבוד, בוא נראה איך נוכל להשתפר לקראת המטרות לשנה החדשה.

    אחת הסיבות לכך שאיננו מצליחים להשיג את הדברים שאנו רוצים, היא חוסר מודעות לתהליכים שקורים לנו במוח, כאשר אנחנו חושבים על העתיד. ברגע שנכיר אותם, נדע למה שים לב ואיך להתמודד איתם, זה יעלה משמעותית את הסיכוי להצלחתנו בעתיד.

    1- המוח שלנו משלים פרטים בצורה אוטומטית

    ניבויים שלנו לגבי העתיד לא תמיד נכונים. כאשר אנחנו מדמיינים את תגובתנו לאירועים עתידיים, מוחנו משתמש במה שהוא יודע על הנושא ומשלים אוטומטית מידע לגבי האירוע המדומיין. הדימויים המנטליים נוצרים ללא מודעות מצדנו ואנו מניחים שהם מייצגים בדייקנות את העתיד. הנטייה הזאת יכולה לגרום לנו לדמיין באופן מוטעה אירועים עתידיים שאת ההשלכות שלהם אנחנו מנסים לשקול.

    עובדה זו הומחשה במחקר של פרופסור דייל וסלי גריפין ועמיתיו, בו התבקשו סטודנטים לחזות מה יעשו במגוון מצבים עתידיים. למשל, כמה כסף יסכימו להוציא כדי לחגוג אירוע מיוחד במסעדה. חלק מהמתנדבים התבקשו לתאר את כל הפרטים של האירוע העתידי שדמיינו ולהניח כי המידע מדויק, וחלקם לא תיארו ולא הניחו הנחות כלשהן. לאחר מכן שתי הקבוצות התבקשו לדווח על מידת הביטחון שלהם בנכונותה של התחזית. התוצאות הראו כי מידת הביטחון של שתי הקבוצות הייתה זהה (לקריאת המאמר המלא). מדוע? כי כאשר נשאלו על ארוחת ערב לא התעורר בהם דחף לתחקר על הפרטים של הארוחה. במקום זאת המוח מילא את המידע החסר. חגיגת אירוע במסעדה אינה אירוע בודד אלא משפחה של אירועים, והגדרתה תשפיע על התחזיות לגבי מידת ההנאה הצפויה. למעשה, הניסיון לחזות עד כמה תהינו מארוחה במסעדה בלי לדעת באיזו ארוחה או מסעדה מדובר שקול לניסיון לחזות כמה תשלמו תמורת בית בלי לדעת איזו בית תקנו. יש אינספור אפשרויות של ארוחות במסעדה, והגרסה המסוימת שדמיינו השפיעה על מידת ההנאה שלה ציפו מהחוויה.

    פתרון: מאחר שקבלת פרטים חיונית לתחזית מדויקת של תגובתנו לאירוע מדומיין, כדאי להשהות את התחזיות שלנו ולוודא כי יש לנו כמה שיותר פרטים, לשאול שאלות ולקבל את המידע הרלוונטי בנוגע לאירוע שאת ההחלטה לגביו אנו מנסים לשקול. במידה ואין דרך לקבל את המידע, מומלץ לפחות לסייג את ההחלטה באמירה כגון " אני אהנה מהאירוע במידה והוא יכלול את הפרטים האלה…"

    2- המוח שלנו משמיט פרטים אחרים

    איננו מביאים בחשבון שהמוח שלנו משמיט פרטים וזו אחת הסיבות למה אנחנו טועים לעיתים קרובות בניבוי רגשותינו לאירועים בעתיד. כאשר אנחנו מדמיינים אירוע עתידי, אנחנו רואים בדמיוננו רק את האירוע הבודד ומחסירים המון דברים משמעותיים נוספים שיכולים להתרחש באותו זמן. אנחנו לא מצליחים להשתחרר מהמיקוד של תשומת הלב שלנו ולא נותנים את דעתנו על התרחשות שתהיה רגע לפני האירוע, כמו גם לאחריו, שגם להם השפעה ניכרת על איך נרגיש בסופו של דבר (שמחים או עצובים).

    עובדה זו הומחשה במחקר של פרופסור טימותי וילסון ועמיתיו בו התבקשו סטודנטים לחזות איך ירגישו כמה ימים אחרי ניצחון או הפסד של נבחרת פוטבול של האוניברסיטה. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות אחת מהן התבקשה לתאר את ההתרחשות ביום טיפוסי והשנייה לא. כעבור כמה ימים הם התבקשו לדווח על מידת האושר שהרגישו בפועל. התוצאות הראו כי הלא מתארים הפריזו במידה קיצונית בהערכת ההשפעה שתהיה לניצחון או הפסד על הרגשתם. מדוע? הם התמקדו בהיבט יחיד המשחק. לעומתם, המתארים דייקו יותר בתחזיותיהם כי אולצו להתמקד בכל הפרטים של היום (לקריאת המאמר המלא).

    פתרון: קודם כל להיות מודעים לתהליך שמתרחש במוח. כאשר אנחנו מודעים לכך אנחנו מפנים לשם את תשומת הלב שלנו. כשאנו מדמיינים את העתיד, ישנם גורמים רבים שצריכים לקחת בחשבון, אשר באופן אוטומטי נעדרים מהדימוי המנטלי שלנו. מאחר שלפרטים אלה יש משמעות רבה בניבוי רגשותינו תנסו לדמיין אותו כמה שיותר מפורט, תכללו את כל הדברים הקטנים שיכולים להיות ביום טיפוסי שלכם ותראו איך העתיד הזה משתלב בחייכם.

    3- אנחנו לא מצליחים לדמיין את העתיד בצורה מפורטת – למה לעומת איך?

    אירועים הקרובים אלינו בזמן נראים בפירוט רב יותר מאלה המרוחקים. כאשר אנחנו חושבים על אירועים בעתיד הרחוק, אנו נוטים לחשוב באופן מופשט – למה הם יקרו. אך כאשר אנחנו חושבים על אירועים קרובים, אנו נוטים לחשוב באופן מעשי – איך הם יקרו. זו בדיוק הסיבה למה אנחנו לוקחים על עצמנו התחייבויות שמעוררות בנו חרטה כשמגיע הזמן למלא אותן.

    זה קורה לכולנו. אנחנו מסכימים לקחת משמרת במקום עובד אחר בעוד חודש, אבל כשמגיע הזמן לעשות זאת ואנחנו נאלצים לוותר על הבילוי עם חברים, הקדשת זמן למשפחה או צפייה משחק גמר, אנחנו תוהים מה חשבנו לעצמנו כשאמרנו כן. ובכן, כשאמרנו כן חשבנו על כך במונחים של למה – הסיבות (הוא חבר קרוב) וההשלכות (הוא יעזור לי כשאני אצטרך), במקום איך – הביצוע. אנחנו לא לקחנו בחשבון שהחלפת משמרת נטולת פרטים שדמיינו לא תהיה החלפת משמרת מלאת הפרטים שנחווה בבוא הזמן.

    פתרון: לתרגל את המוח שלנו לחשוב במושגם של איך, על ידי פירוק החלומות ליעדים קרובים יותר בזמן וחלוקה לפעולות קטנות יותר.

    4- אנחנו טועים בניבוי רגשותינו בעתיד

    אנחנו מתקשים להבין שבעתיד נרגיש אחרת ממה שאנחנו מרגישים עכשיו. המידע לגבי הרגשתינו בעתיד אינו זמין לנו, לכן אנחנו מפיקים דימוי מנטלי של תמונת העתיד ולאחר מכן בודקים אילו רגשות עולים לנו. כאשר אנחנו מדמיינים דימויים מנטליים מופעל במוח החלק שאחראי על ראיה (הקורטקס הוויזואלי). כאשר אנחנו מדמיינים צלילים מופעל האזור האחראי על השמיעה (הקורטקס האודיטורי). האזורים במוח אשר אחראים על רגשות לאירועים אמיתיים מגיבים גם לאירועים מדומיינים. בחוויה ויזואלית או שמיעתית אנחנו יודעים להבדיל בין דמיון למציאות. לגבי הרגשתנו זה לא כל כך עובד. אם היה לכם יום נוראי סביר להניח שיהיה לכם מאוד קשה לדמיין כי תיהנו מהאירוע עתידי. המוח תמיד מדווח קודם על המציאות (מה שעוזר לנו להימנע מתאונה תוך כדי חלימה בהקיץ), איך אנחנו לא יודעים להבדיל בין מציאות לדמיון במקרה של רגשות. איננו יכולים להרגיש טוב בנוגע לעתיד דמיוני כאשר אנחנו מרגישים רע בנוגע להווה ממשי.

    תופעה מאוד מוכרת לכולנו, שגם נבדקה מחקרית, כאשר אנחנו נמצאים בסופר זמן קצר לאחר שאכלנו ומנסים להחליט מה נרצה לאכול בשבוע הבא, אנחנו נוטים להקטין מתחושת התיאבון העתידית שלנו. אנחנו מתקשים לדמיין שנהיה רעבים כאשר אנחנו שבעים, לכן איננו מרגישים צורך להתכונן לשובו הבלתי נמנע של הרעב.

    הפתרון: להכיר בכך. לשים לב לרגשות שלנו בזמן אמת ולהבין לאיזה אירוע הם שייכים, לפני שאנחנו משליכים זאת על האירוע שאנחנו שוקלים. לתרגל יומן תודות, לחפש דרכים לעלות מצב רוח לפני שמדמיינים את העתיד הרצוי לנו.

    אז מה זה בכלל חלומות?

    באחת הסדנאות אחד מהמשתתפים שאל אותי מה ההבדל בין מטרה, חלום ופנטזיה.

    פנטזיה אינה בהכרח דבר שאתם רוצים להשיג. חלום הוא שאיפה למשהו שהיינו רוצים להשיג בעתיד. מטרה היא חלום עם תאריך יעד. בואו נבין את העיקרון מבחינה מחקרית.

    הפנטזיה על החלום עלולה לעיתים לעכב את הגשמתו:

    מחשבות על העתיד עשויות להסב לנו עונג. אנחנו חולמים בהקיץ על ההצלחה של העסק החדש שלנו, על הקידום בעבודה, על שיחת הטלפון של אריאלה ממפעל הפיס שתודיעה לנו על הזכייה, לא מפני שאנחנו בהכרח מצפים או רוצים שהדברים האלה יקרו, אלא מפני שמחשבה עליהם היא מקור להנאה. מחקרים מראים כי כשאנו חולמים על העתיד, אנו נוטים לראות את עצמנו כמצליחים ומשיגים ולא כמתקשים ונכשלים. אנחנו כל כך נהנים מהמחשבות על העתיד שלנו שלפעמים אנחנו מעדיפים לדמיין אותו מאשר להגיע אליו.

    באחד המחקרים נאמר למתנדבים שזכו בארוחה חינם במסעדה צרפתית מפוארת, לאחר מכן נשאלו מתי ירצו לאכול אותה. השבוע? שבוע הבא? על אף הפיתויים העדיפו רוב המשתתפים לדחות את הביקור במסעדה (לקראית המאמר המלא). מדוע דחו את הביקור במסעדה? כי דחיית הנאה מאפשרת להתענג לא רק על האירוע עצמו, אלא גם על המחשבה עליה. למעשה יש אירועים שאנחנו נהנים מהם יותר בדמיון מאשר במציאות ובמצב זה אנחנו עשויים לדחות את האירוע לעד.

    במחקר אחר התבקשו מתנדבים לדמיין שהם מזמינים אדם שבו הם מאוהבים לצאת איתם. החוקרים גילו כי ככל שהפנטזיות של המשתתפים על פנייה לאהוב היו מפורטות ומעניינות יותר כך ירדה הסבירות שיעשו זאת בחודשים הקרובים (לקריאת המאמר המלא). למעשה, להדמיה זו של הגשמת משאלה יכולה להיות השפעה מרגיעה, מה שיכול לגרום לכך שנשקיע פחות אנרגיה ומאמצים כדי להפוך את רצונותינו למציאות.

    איך הופכים חלום למטרה?

    הפסיכולוגית גבריאל אוטינגן חוקרת במשך יותר משני עשורים את המנגנונים של הגשמת משאלות, החל משלב מחשבה על המשאלה ועד למימוש. אוטינגן מצאה כי אם אנחנו מאמינים ביכולתנו להגשים את החלומות שלנו יש יותר סיכוי שנעשה זאת, לעומת זאת כאשר הציפיות שלנו מעצמנו נמוכות, החלומות יינטשו או יידחו.

    החוקרת מציעה שיטה אשר נקראת WOOP (Wish Outcome Obstacle Plan) בתרגום לעברית: משאלה-תוצאה-מכשולים-תכנית (לקריאת המאמר המלא). בחינת החלומות באמצעות כלים כגון WOOP יכול לעזור לנו להתמודד עם ההתנגדות הפנימית המונעת מאתנו לממש אותן.

    משאלה – למה אני באמת מייחל?

    קחו לכם 5-10 דקות של שקט ותשאלו את עצמכם שאלה אחת: מה אני באמת רוצה? המפתח הוא לשאול את השאלה ולחכות בסבלנות לתשובה. המשאלות שלנו מייצגות עתיד מבוקש, עוזרות להבין לאן אנחנו רוצים להגיע ומי אנחנו רוצים להיות. הקדישו זמן לרצונות שלכם. העניקו להם את מלוא תשומת הלב והקשיבו בלב פתוח.

    תוצאה- מהי התוצאה הטובה ביותר האפשרית אם רצוני יתגשם?

    כיצד תרגישו כשתגיעו לשם? מאושרים יותר? תרגישו הקלה? איך יראו חייכם ברגע שהמשאלה תתממש? איך תרגישו לגבי עצמכם? לגבי הסביבה שלכם? דייקו את התוצאה הטובה ביותר שלכם ותחיו אותה באופן כמה שיותר מוחשי בדמיון.

    מחקרים מוכיחים כי סיבות חיוביות (להרגיש טוב, להיות גאה בעצמי, להגדיל תחושת מסוגלות) מועילות הרבה יותר ליצירת שינוי מסיבות שליליות (כגון: להימנע ממחלה, אשמה או בושה) (קראו גם איך ליצור שינוי שיחזיק מעמד).

    מכשולים- מה יכול לעכב או לחסום אותי בדרך להגשמת המשאלה?

    הבנת המכשולים שיכולים לעמוד בדרכנו יכולה להניע אותנו לתכנן תכנית להתגבר עליהם ולממש את רצונותינו. מאחורי המכשולים עומדים לעתים קרובות רגשות, אמונות לא רציונליות, הרגלים רעים או נטייה להרים ידיים (קראו גם על איך להתמודד עם אמונות מעכבות).

    איזה מכשולים יכולים להתעורר ולהפריע לכם לממש את משאלתכם? נסו להעמיק כדי להבין מה עומד מאחורי החסם שלכם. אולי תגלו שמה שחשבתם מונע ממך להגשים את משאלתכם אינו חיצוני כפי שתמיד חשבתם, אלא התנגדות פנימית. זה מאוד מועיל להשיג בהירות לגבי מה עומד באמת בינך לבין החלומות שלך, כי זה עוזר להעריך דרכים להתגבר על המכשול. זה יכול גם לעזור להבין שהחסם שלך לוקח ממך מחיר כבד מידי, מה שיעזור בתורו לוותר על התירוצים, לצאת מהפנטזיה וללכת אחרי החלומות שלך.

    תכנית- מה אתה יכול לעשות כדי להתגבר על חסם הזה?

    בשלב הזה אנחנו מכינים תכנית פעולה להתמודדות עם החסם במידה והוא עולה. לכל חסם אפשרי שיכול לעלות בדרך אנחנו רושמים פתרון אפשרי להתמודדות איתו. להכין תכנית אם-אז, שנוכל להשתמש בה כאשר אנחנו מתמודדים עם המכשול.

    עכשיו כשהבנו מה אנחנו רוצים, למדנו מה יכול להפריע ובנינו תכנית להתמודד עם המכשולים, אנחנו יכולים לעבור לפעולה.

    זה טוב לחלום בגדול, אבל להתחיל כדאי בקטן.

    שיטת הצעדים הקטנים

    מאמצים גדולים אינם מביאים בחשבון מכשולים שעלולים לעמוד בדרך: חוסר זמן, תקציב דוחק, אירועים חיים שונים. הצעדים הקטנים נותנים מענה למכשולים אלה. אחרי ההתנסות בפועלה בצעדים קטנים, לעיתים קרובות אנחנו מגלים כי פיתחנו משיכה להתנהגות החדשה ושהגענו ליעד מבלי מאמץ מודע נוסף מצדנו. (קראו גם איך להציב יעדים ברי השגה- מחשיבה לעשייה).

    לבחור במה להתמקד

    אם ננסה ישר להגשים יותר מידי חלומות לא נצליח להתפנות עד הסוף לאף אחד מהם, נהנה פחות מהדרך והיכולת שלנו באמת להגשים אותם תרד באופן דרמטי. על מנת שנצליח להתמקד במשהו אחד, נצטרך בשלב הזה להגיד לא למשהו אחר. בדרך הזאת יהיה לנו זמן ומשאבים להגשים את מה שהכי חשוב לנו.

    דד-ליינים

    אם לא נקבע לנו תאריכי יעד לא נצליח להגיע אליו. החיים מלאים בעשיה ושגרה, הדד-ליינים הם אלה שמכניסים אותנו לעשיה. אם לא נקבע אותם תמיד יהיה משהו חשוב יותר לעשות.

    ליהנות מהתהליך

    אנחנו יכולים לשלוט במטרות שאנחנו מציבים לעצמנו ובמאמצים שנשקיע בכך, אבל התוצאה עשויה להתעכב. חשוב שנלמד ליהנות מהדרך ונפרגן לעצמנו על התהליך והמאמץ, אחרת אנחנו יכולים לפרוש רגע לפני שהגענו ליעד.

    להקשיב לקול הפנימי שלנו

    חשוב מפעם לפעם להזכיר לעצמנו מה הסיבה שהתחלתי לעשות את הדברים. ברגע של קושי המוטיבציה הפנימית היא זו שתצליח לשמור עלינו ולדאוג לכך שנמשיך בעשיה ונתקדם לעבר המטרה שלנו. זה גם מה שייתן לנו במידת הצורך את הכוח להתוות לעצמנו דרך גם אם אינה מקובלת על אחרים.

    להיעזר בניסיונם של אחרים

    במקום לנסות להבין הכל בכוחות עצמנו, אנחנו יכולים לשאול את אלה שכבר יש להם ניסיון בכך. כמעט כל הידע שלנו נרכש מאדם אחר. אנחנו יודעים את ההיסטוריה של המדינה כי מישהו חלק אותה איתנו. הורים, חברים, עמיתים לעבודה, מורים, שכנים, מאמנים, נהגי מוניות, ספרים ומפורסמים – לכל אחד מהם יש מידע לגבי איך נראים חיים בעתיד מסוג מסוים. הם יכולים לעזור לנו מניסיונם, לספר מה עבד להם יותר ומה פחות וכך לחסוך לנו הרבה זמן, מאמץ, דמעות ויזע.

    "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" מזכיר לנו דודו טסה בשיר שלו.

    פרופסור טל בן שחר אומר "ציפיות נמוכות מונעות מאתנו להגיע למקומות שנמצאים בהישג ידינו, ובסופו של דבר תורמות לאומללותנו, כי אנחנו יודעים שלא הגשמנו את הפוטנציאל שלנו. גם אם נכשלנו בהגשמת חלום שהיה לנו, סביר להניח כי הרחבנו את אופקינו והגשמנו חלומות אחרים. המאמץ להגשים חלומות הוא מהות החיים."

    אני מאחלת לכם שתגשימו חלומות ותיהנו מהדרך!

    שתהיה לכם שנה מעולה!

    באהבה, ליאן 💗