מחבר: online.galit@gmail.com

  • מחשיבה לעשייה

    מחשיבה לעשייה

    "אם אתה לא יכול לעוף, רוץ. אם אתה לא יכול לרוץ, לך. אם אתה לא יכול ללכת, זחל. אך לא משנה מה אתה עושה, אתה חייב להמשיך לנוע קדימה" – מרטין לותר קינג.

    לכולנו יש את המשימה הזאת שאנחנו מאוד רוצים לעשות ופשוט איכשהו זה תמיד נדחה שוב ושוב. זה יכול להיות כל דבר: מסידור ארונות, לעזור לחברה, הגשת עבודה בלימודים, לעבוד על הפרויקט מסוים בעסק, לעשות ספורט, לאכול בריא יותר, לכתוב כתבה שמזמן דחינו או לפתוח אתר😃. זה מסוג הדברים שכל הזמן נדחים לנו כי תמיד יש עוד משהו שאפשר לעשות ואנחנו מוצאים מיליון סיבות למה שוב לא הגענו לזה – "אני כבר עייפה היום ועדיף לעשות את זה כשאהיה ערנית יותר", "נשאר לי רק את הפרק הזה של הסדרה ואז אהיה פנויה יותר", "אני הרי לא יכולה לוותר על בישול וקיפול כביסה זה גם חשוב", "הבטחתי שאני אקדיש יותר זמן לאשתי/ילדים והם היום בבית", "יש לי רק את הפרויקט הזה שאני צריכה לסיים ואז מייד אתפנה למשימה", "יש היום ליגת האלופות בכדורגל, אתחיל את המשימה ממחר" ועוד ועוד. כמובן שכל הסיבות מוצדקות בהחלט!

    בשביל להצליח לעשות את הדברים האלה בפועל כדאי להבין איך המוח עובד. יש לנו במוח אזור הנקרא אמיגדלה, אשר אחראית על הישרדותנו. אמיגדלה שולטת על תגובות של הילחם או ברח, מעוררת את הגוף לנוכח סכנות, היא אחראית על הפחד והרגשות שלנו. אחת הדרכים שלה לעשות את זה היא על ידי האטה או עצירה של תפקודים אחרים, כמו חשיבה רציונלית ויצירתיות, שעלולים לשבש או לעכב את היכולת הגופנית לברוח או להילחם. אם אריה מסתער עליך המוח לא רוצה שתבזבז זמן על התעמקות שכלית בפרטי הבעיה ודרכי התמודדות אפשריים. במקום זה הוא חוסם תפקודים לא חיוניים באותו רגע, כמו עיכול, תשוקה מינית ותהליכי חשיבה ומכין את הגוף לפעולה. זה היה מאוד רלוונטי לאבות אבותינו. זה יכול להיות רלוונטי גם היום למשל כאשר מכונית בכביש סוטה מהנתיב שלה לעברינו או שעלינו לברוח מבית עולה באש.

    הבעיה נעוצה בכך שהאמיגדלה מפעילה פעמוני אזעקה בכל פעם שאנחנו רוצים לחרוג מן השגרה הרגילה והבטוחה שלנו. המוח שלנו מפחד משינויים!

    המוח בנוי כך שכל אתגר או הזדמנות או השתוקקות מעוררות דרגה של פחד. בין שהאתגר הוא משרה חדשה או פגישה עם אדם חדש, האמיגדלה שולחת התראה לחלקים מסוימים בגוף להתכונן לפעולה ובכך החשיבה הרציונלית הופכת להיות מוגבלת ולפעמים ממש נחסמת. בטוח נתקלת בכך בעבר. דוגמאות בולטות לזה הם חרדת מבחנים, פחד מדיבור לפני קהל, החלפת מקצוע, פתיחת עסק ועוד.

    לעיתים אנחנו נתקלים בברי מזל שמסוגלים להמיר את תחושת הפחד להתלהבות או רגש אחר (אמיגדלה אחראית על כל הרגשות), לרוב המקרים האלה יש מאפיינים משותפים: מידת המוכנות לשינוי, חוסן נפשי, מאפייני אישיות, ניסיון עבר בשינויים מסוג זה, ביטחון עצמי ועוד. לרובינו יש גם דוגמה כזאת על עצמנו. אנחנו לגמרי יכולים לטפוח לעצמנו על השכם עליהם, כי מגיע לנו. אך אם עד עכשיו לא הצלחתי לעשות את השינוי המיוחל, כנראה שזה לא המקרה וצריך פתרון חדש.

    אז איך מתמודדים עם זה?

    אנחנו נעזרים באזור אחר במוח הנקרא היפוקמפוס. אזור זה אחראי על אגירה ושליפה של מידע. הקריטריון העיקרי שלו בכל הנוגע לאגירת מידע הוא חזרה. ככל שאנחנו נחשפים למידע מסוים שוב ושוב המוח זוכרת אותו טוב יותר.

    דרך הקאזין או שיטת הצעדים הקטנים לשיפור המשכי, בדיוק נותנת לנו את המענה לנושא. בספרו "צעד קטן לשינוי גדול" ד"ר רוברט מאוור מסביר כי למעשה כל השינויים בחיים, אפילו החיוביים, הם מפחידים. לעיתים קרובות ניסיון להגיע ליעד בדרך קיצונית או מהפכנית נועד לכישלון משום שהוא מעצב את הפחד. הצעדים הקטנים של השיטה מנטרלים את תגובת הפחד של המוח ומעוררים חשיבה רציונלית ומשחק יצירתי.

    אז איך השיטה עובדת?

    אנחנו מתחילים משאלות קטנות (קראו גם איך שינוי נוסח שאלות יכול להשפיע על חיינו). המוח שלנו אוהבת שאלות. חזרה על שאלה שוב ושוב לא מותירה למוח ברירה אלא לשים לב אליה ולהתחיל ליצר תשובות. שאלות מועילות יותר ליצירת רעיונות ומציאת פתרונות מאשר פקודות. אם נחזור על שאלה שוב ושוב במשך כמה ימים או שבועות – או ככל שידרש – בדרך שלו, בזמן שלו, המוח יתחיל לספק תשובות.

    דוגמה לשאלות בשיטת הקאייזן: לו הבריאות הייתה בראש סדר העדיפויות שלי, מה הייתי עושה בכל יום באופן שונה? באיזה דרך אני יכול להזכיר לעצמי לשתות יותר מים? איך אני יכול לשלב עוד כמה דקות של פעילות גופנית בשגרה היומית שלי? איזה פעולה הכי קטנה אתם יכולים לעשות כבר היום כדי לקדם את המטרה שלכם? איזה צעד קטן וחסר ערך אתם יכולים להתחיל כבר מהיום, שאינו דורש הרבה זמן או הוצאות כספיות?

    לא משנה כמה נתרגל לשאול שאלות קטנות, מתישהו גם צריך להתחיל לפעול 😃. ההמלצה היא לעשות את הצעד הכי קטן שניתן בשלב הראשוני, על מנת לגרום למוח שלנו להתרגל לפעולה החדשה, בסביבה שאינה מאיימת. הצעדים הקטנים מנטרלים את תגובת הפחד של המוח ובכך מאפשרים לנו לפתח הרגלים חדשים, קבועים ובקצב שדווקא עשוי להפתיע במהירותו. אתם עשויים לגלות למשל ששינוי קטן, אולי חמש דקות בכל ערב כדי להרים צעצועים וחפצים מפוזרים ולשים אותם במקומם, משיג את היעד של בית נקי ומסודר יותר בזמן קצר יותר. מאמצים גדולים אינם מביאים בחשבון מכשולים שעלולים לעמוד בדרך: חוסר זמן, תקציב דוחק, אירועים חיים שונים. הצעדים הקטנים נותנים מענה למכשולים אלה. אחרי ההתנסות בפועלה בצעדים קטנים, לעיתים קרובות אנחנו מגלים כי פיתחנו משיכה להתנהגות החדשה ושהגענו ליעד מבלי מאמץ מודע נוסף מצדנו.

    הדרך השנייה ליצירת השינוי, ואפילו תומכת בשיטה הראשונה, היא סיעור מוחות. במקום להגיד לעצמנו שאין לנו ברירה ולהיכנס לתחושת לחץ ופחד מעצם ביצוע המשימה החדשה, אנחנו שואלים את עצמנו מה הן כל האפשרויות העומדות בפנינו על מנת להגיע ליעד? (זוכרים, הרי המוח אוהב שאלות). גם כאן אנחנו מנטרלים את תגובת הפחד של האמיגדלה, על ידי הצגה של מגוון האפשרויות, אנחנו לומדים שיש לנו ברירה ובכך מתחברים למשאבים שיש בידינו. עצם ההבנה שיש הרבה אפשרויות מורידה את תחושת הלחץ והופכת את המשימה לפחות מאיימת. חשוב להבין כי זה משחרר הרבה יותר כאשר מעלים גם רעיונות שלכאורה נראים לנו לא הגיוניים, קצת כמו במשחק. מגוון האפשרויות השונות להגיע ליעד מוכיח לנו שאין משימות שלא ניתנות לפתרון, אנחנו פשוט מעדיפים לא לבחור חלק מהפתרונות שרשמנו.

    אז איך עושים את זה בפועל?

    בוחרים שותף למשימה ואת הנושא שעליו תרצו לעבוד. כל אחד בתורו מציע פתרון יצירתי, הגיוני או לא, לביצוע המטלה. כשתגיעו לרשימה כמה שיותר גדולה תוכלו לבחור מה מתוך הרשימה עובד לכם יותר ולהתחיל לבצע.

    בוא נראה דוגמא, שעשיתי יחד עם מתאמנת שלי:

    המשימה – סידור ארון בגדים.

    פתרונות אפשריים:

    • להתפטר מעבודה ואז בטוח יהיה לי זמן לסדר את הארון 😃
    • לשים כל יום טיימר של 10 דקות ובזמן הזה בלבד לסדר את הארון כל יום עד שאסיים את כל המשימה.
    • לקחת עוזרת בית שתסדר את הארון.
    • להוציא את כל הבגדים מהארון ולשים על המיטה ואז לא תהיה ברירה כי מתישהו ארצה ללכת לישון 😃
    • לסדר את הארון בשיטת מארי קונדו, להשאיר רק דברים שגורמים לנו אושר.
    • להזמין חברה ליום כיף בבית, לעשות תצוגת אופנה ותוך כדי לסדר את הארון יחד.
    • סידור של מדף או שניים ביום למהלך שבוע שלם או יותר.
    • לרשום בפייסבוק התחייבות לכך שאעשה את זה בפרק זמן מסוים ואז להבטיח לעדכן בסיום התהליך (הצהרה פומבית הוכיחה את עצמה כשיטה יעילה).
    • להתחייב בפני חבר/חברה/מישהו אחר שאעשה את זה.
    • לזרוק או לתרום את כל הדברים מהארון ואז הוא בטוח יהיה מסודר 😃
    • לשים את כל הבגדים בשקיות ואז להחזיר לארון רק דברים שבאמת משתמשים בהם.
    • לקחת יום חופש מעבודה בשביל הסידור ארון.
    • להבטיח לעצמי פינוק שמזמן רציתי, אותו אקבל רק בתנאי שאעמוד במשימה.

    כמובן אפשר לרשום עוד ועוד רעיונות.

    בסיום הרישום ניתן לבחור מהרשימה את הדברים שיכולים לקדם אתכם בביצוע המטלה.

    אז תבחרו לכם חבר או חברה, בן זוג או כל בן אדם שתרגישו איתו נוח ו"שחקו את המשחק" שיגרום לכם לעשייה. רק תזכרו את שיטת הצעדים הקטנים ותבחרו רק את הפעולות שיהיה לכם הכי קל לבצע.

    שיהיה בהצלחה!

    אגב, המשימה שלי הייתה לפתוח אתר ולהתחיל לכתוב בלוג. הפוסט הראשון, בשעה טובה, עלה לאוויר 😀🥳

    מרגישים שקשה לכם עם הסיעור מוחות, אולי נדמה לכם שהמטלה שלכם מסובכת יותר או שאין לכם עם מי לעשות?

    מוזמנים לדבר איתי.

    lianne.goller@gmail.com

  • מילים יוצרות מציאות

    מילים יוצרות מציאות

    "מילים יוצרות את החוט שעליו אנו שוזרים את חווייתנו" – אלדוס הקסלי

    איך אתה חווים את החיים שלכם? האם אתם מרגישים שהם שגרתיים? האם יש לכם תחושה שכל הזמן קורים לכם אותם דברים? האם אתם חווים את אותם הרגשות שוב ושוב?

    רובינו מודעים היטב לתפקיד רב עוצמה אשר ממלאות מילים נכונות ביצירת מוטיבציה, תחושת בטחון, העלאת מצב רוח – כאשר אנחנו שומעים אותם מאדם אחר. אך מעטים מודעים לכוחות שלנו להשתמש באותן מילים על מנת להתרגש, להרגיש יותר בטחון ואומץ, לאתגר את עצמנו, להניע את עצמנו לפעולה, לשפר את מצב רוחנו ולהוסיף יותר אושר לחיינו. באמצעות מילים אנחנו חולקים את החוויות שלנו עם אנשים אחרים. אך הן גם משפיעות על האופן שבו אנחנו מתקשרים עם עצמנו ולכן על חווייתנו. מילים שאנחנו מקשרים לחוויה הופכות להיות החוויה שלנו.

    על מנת להבין זאת טוב יותר, בוא נדבר רגע על זיכרון.

    זיכרונות של חווייתנו ידועים לשמצה כחסרי אמינות. באחד המחקרים הראו החוקרים למתנדבים דוגמית לצבע מסוג שאפשר למצוא במדף הצבעים בחנות חומרי בניין, והקצו להם חמש שניות לבחון אותה. לאחר מכן הונחו המתנדבים לתאר את הצבע במשך שלושים שניות. אז הוצגו בפני המתנדבים שש דוגמאות של צבע, אחת מהן בצבע שראו שלושים שניות לפני כן, והם התבקשו לבחור את הצבע המקורי. רק 33 אחוז מקבוצת המתארים הצליחו לזהות את הדוגמית המקורית. כלומר, תיאור הצבע פגע בהצלחת הזיהוי. נראה כי תיאור מילולי של החוויה גרם למשתתפים "לשכתב" את הזיכרון של החוויה עצמה, כתוצאה מכך לא זכרו את מה שחוו אלא את מה שאמרו על החוויה. ומה שאמרו לא היה ברור ומדויק מספיק כדי לסייע להם לזהות את המראה כשנתקלו בו שוב כעבור רק שלושים שניות 😲. (לקריאת המאמר המלא)

    רובינו היינו במצב כזה. אנחנו מספרים לחבר שהתאכזבנו מהאוכל במסעדה, אבל למעשה אין זה סביר שניזכר איזה טעם היה לאוכל בפועל. סביר יותר להניח שניזכר איך ביציאה מהמסעדה אמרנו לבן זוגנו שהמסעדה הייתה מבטיחה מאוד אבל האוכל בסוף אכזב אותנו. חוויותינו הן אירועים עשירים, מורכבים, רב מימדיים ובלתי ניתנים להמשגה. אחד התפקידים של המילים הוא לעזור לנו להמשיג אותן – לעזור לנו לתמצת ולזכור את המאפיינים החשובים של החוויות שלנו כדי שנוכל לנתח אותן ולבטא אותן מאוחר יותר. אי אפשר להקים לתחיה את טעם האוכל, אבל אם נזכור שהיה טעים נדע לחזור לאותה מסעדה שוב.

    המידע הרב והמפורט של החוויה שלנו לא מאוחסן בזיכרון – לפחות לא בשלמותו. במקום זאת הוא נדחס לצורכי אחסון באמצעות צמצום ראשוני לכמה קצות חוט חיוניים, כגון משפטי סיכום ("ארוחת הערב הייתה מאכזבת") או סדרה קטנה של מאפייני מפתח (הסלט תפל, יין חמוץ, מלצר גס רוח). מאוחר יותר, כשאנו רוצים להיזכר בחוויה, המוח שלנו מארגן מחדש את הסיפור ולשם כך מפברק – לא מאחזר למעשה – את מרבית המידע שאנו חווים בזיכרון (לקריאת המאמר המלא). אם היינו צריכים לשתף בחוויה שלנו במלואה, פעולת הזיכרון הייתה דורשת הרבה יותר זמן, על כן אנחנו מצמצמים את חוויותינו למילים כמו טעים, מעניין וכו, שאינן משקפות במלואן את רוב החוויה, אך נוכל לשאת אותם איתנו לעתיד בנוחות יחסית. זה מתרחש בכזאת מהירות וקלות עד שאנו בטוחים שהחוויה כולה הייתה בראשנו כל הזמן.

    בואו נעשה תרגיל.

    אנא תזכרו בנשיקה הראשונה שלכם ותארו במילים את כל מירב הרגשות שחוויתם באותו רגע. רובנו נצליח להגיד מקסימום 5 תיאורי רגשות. איך זה הגיוני? הרי יש רשימה כל כך גדולה של רגשות, למה אנחנו חווים רק חלק כל כך קטן? אז בשביל מה בכלל יש צורך ברשימה כזאת גדולה של מילים המתארות רגשות שונים?

    בספרו "להעיר את הענק שבפנים" אנתוני רובינס מסביר כי רוב האמונות שלנו נוצרות באמצעות מילים ולכן ניתן גם לשנותן באמצעות מילים. רובינו נוטים לחוות את אותם הרגשות שוב ושוב. אנשים מסוימים נוטים להיות מתוסכלים ללא הרף או כועסים או חסרי בטחון או מדוכאים. אחת הסיבות לכך היא כי הם משתמשים שוב ושוב באותם מילים על מנת לתאר את חוויותיהם. בסופו של דבר כאשר אנחנו מנסים לשלוף זיכרון מעבר בנוגע לחווייתנו אנחנו נחשוב ונזכור כי חיינו שגרתיים, משעממים, שאנחנו חווים כל הזמן את אותן החוויות, את אותן הרגשות ואת אותם המצבים, מכיוון שאנחנו מקטלגים אותם בזיכרון תחת אותה מילה.

    בחירה יעילה של מילים על מנת לתאר את חוויות חיינו יכולה להעמיק את רגשותינו המחזקים ביותר. בחירה גרועה של מילים עלולה לפגוע בנו באותו בטחון ובאותה מהירות. אם אתם מתארים חוויה נפלאה כ"לא רעה", מרקמה ישחק ויהפוך להיות שטוח בשל אוצר מילים זה. ולכן, עלינו לבחור באופן מודע במילים שבהן אנו משתמשים על מנת לתאר את מציבנו הרגשיים, שאם לא כן, נאלץ לסבול את העונש של יצירת כאב רב יותר על המידה המתבקשת. אנו יכולים לשנות באופן מיידי כל חוויה רגשית אך ורק באמצעות בחירת מילים חדשות, על מנת לתאר את רגשותינו בפני עצמנו.

    חשוב להבין כי מילים אינן יוצרות רגשות בלבד, כי אם גם מעשים, וממעשים נובעות תוצאות חיינו. אם ברצוננו לשנות את חוויותינו ולעצב את יעודנו עלינו לבחור באופן מודע (בתחילת הדרך) את המילים שבהן נשתמש ועלינו לשאוף ללא הרף להרחיב את כמות הבחירה שלנו.

    אני לא מציעה שנבחן כל מילה ומילה שאנחנו אומרים.

    אני מציעה שנשאל את עצמנו איך נוכל לזכור את החוויות הטובות של חיינו טוב יותר?

    באיזה מילים שמתארות רגשות נוכל להשתמש בכל חוויה על מנת שתבדיל אותה במקצת מחויה אחרת?

    איזה עוד חוויות חסרות לכם בחיים שהייתם רוצה להוסיף (אוכל שהוא פשוט מעדן, חוויה מרגשת, הרגשה מהממת, טיול מדהים, סרט מלהיב ועוד)? תבחנו איך אתם יכולים ליצור לעצמכם יותר סיטואציות שיכללו את המילה הזאת או לחילופין באיזה מצבים בחיים שלכם זה כבר קיים ואתם פשוט לא הגדרתם את זה נכון?

    תפתחו מילים שמחזקות אתכם ותנסו להיפטר ממילים מחלישות.

    מוזמנים לעשות לכם תרגיל קטן לשבוע:

    תדפיסו לכם רשימה של מילים המתארות רגשות ובמשך שבוע אחד, בסיום כל פעילות, תעשו הפסקה ותרשמו לכם את מירב הרגשות שאתם מרגישים באותו רגע נתון. מטרת התרגיל להראות שבכל רגע מחיינו אנחנו יכולים לחוות מירב רגשות במקביל: שמחה, כעס, געגוע, אכזבה, גאווה ועוד. דרך התרגיל אנחנו גם מכירים את עצמנו טוב יותר. כמו כן, מתוך מלאי הרגשות בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור לקטלג את החוויה דרך רגשות שמחזקים אותנו, כי זה מה שישמר בסוף בזיכרון.

    באיזה מילים ורגשות אתם בוחרים להשתמש כדי לשמור את הזיכרון שלכם?

    האם יש בחייכם מספיק מילים מחזקות לתיאור החוויות שלכם?

    רוצים לשתף אותי במילים חדשות שאתם מוסיפים לחייכם?

    להתייעץ על מחשבה שעלתה לכם בעקבות הכתבה?

    מוזמנים לדבר איתי.

    lianne.goller@gmail.com

  • למה לי שינוי?

    למה לי שינוי?

    "אנשים משתכנעים לרוב מהסיבות שהם בעצמם גילו, ולא מאלו שעלו במוחם של אחרים…" – בלז פסקל

    מה מונע מכם לעשות את השינוי שאתם רוצים?

    לפתוח עסק שאתם מתכננים כבר שנים? להתמיד יותר בספורט כמו שהבטחתם לעצמכם? להתחיל את הדיאטה ההיא שאתם דוחים כבר מלא זמן? לגשת לגבר או לאשת חלומותיכם? מדוע אתם נמנעים מהשלמת עבודת הגמר בלימודים? מה מונע מכם להתאים את חייכם לאופן שבו הם מצטיירים בדמיונכם?

    לעיתים קרובות אני שומעת אנשים אומרים "כדי שאני אעשה שינוי, אני צריך להרגיש שאני סובל" ברור שיש בזה שמץ של אמת. אף אחד לא יושב לו על ספה בנוחות ואומר לעצנו "הממ… אולי אשנה משהו בחיים שלי" (כנראה שבמצב כזה במקסימום זאת תהיה התנוחה😉).

    הדעה הרווחת היא שאנשים לא משתנים כי הם עוד לא חוו מספיק כאב כדי ליצור את התנועה לעבר השינוי.

    הרבה גישות מאמינות כי רק הכאב מניע אותנו לפעולה. שאף על פי שאתם יודעים כי כל הפעולות האלה יביאו לכם תועלת, בשלב זה של החיים אתם מקשרים הרבה יותר סבל לעשיית הפעולה מאשר להחמצת ההזדמנות. לכן רק אם אתם סובלים מספיק תהיו מוכנים לנקוט בפעולה החדשה ולהפיק תוצאות חדשות.

    במשך הרבה מאוד שנים חייתי עם האמונה שזה נכון, אבל אז הבנתי שיש פה בעיה.

    תדמיינו רגע את השינוי שלכם על ציר:

    אתם חווים סבל ← אתם עושים שינוי כדי להקטין את רמת הסבל ← הסבל שלכם קטן ← אתם כבר לא סובלים, אין לכם סיבה להמשיך את השינוי שהתחלתם ← אתם מפסיקים את השינוי.

    ובצדק! למה לכם להמשיך אם אתם כבר לא סובלים? הרי הסיבות לתחילת השינוי היו הסבל והוא נפסק.

    זה הופך להיות מעגל קסמים שחוזר על עצמו שוב ושוב.

    ד"ר דני דרבי מסביר כי כאשר אנו מבקשים ליצור שינוי התנהגותי, חשוב להקדיש זמן כדי לבחון את המוטיבציה שלנו ליצירת שינוי. במקרים רבים אנשים מונעים ע"י רגשות שליליים כגון בושה, אשמה או פחד כמקור ליצירת שינוי בחייהם. למרות שרגשות אלו עשויים להיות בעלי השפעה חזקה על חיינו, מחקרים שבדקו את יעילותן של טכניקות ליצירת שינוי התנהגותי מצאו כי רגשות שליליים מהווים בסיס מוטיבציוני חלש מאחר שהם מכוונים אותנו להתמקד ללא הרף במה שאנחנו לא עושים או לגרום לנו לחוש אשמה שמה שאנו עושים אינו בסדר. על מנת ליצור שינוי התנהגותי יעיל אשר נשמר לאורך זמן, חשוב למצוא סיבות חיוביות, אשר גורמות לנו להתרוממות רוח כאשר אנו חושבים עליהן.

    למשל, אדם אשר מתמודד עם אכילה כפייתית ומנסה ליצור שינוי מתוך פחד להידרדרות מצב בריאותי צפוי להצליח פחות מאשר אדם אשר המוטיבציה שלו תהיה להרגיש טוב עם עצמו ועם הגוף שלו, העלאת דימוי עצמי, תחושת מסוגלות, דבר אשר צפוי לעורר בו השראה, תחושה חיובית ורצון מתמשך להמשיך בשינוי לאורך זמן.

    אנתוני רובינוס בספרו "להעיר את הענק שבפנים" מסביר כי כאשר אנחנו מנסים לעשות שינוי אנו מנסים ללא הרף לשנות את התנהגותנו, שהיא התוצאה, במקום להתמודד עם הסיבה מאחוריה. על אף שהיינו רוצים להאמין כי הפן האינטלקטואלי שלנו הוא המניע אותנו באמת, ברוב המקרים, רגשותינו – תחושות שאנו מקשרים למחשבותינו – הם המניעים אותנו באמת (קראו גם על השפעתן של המילים על המציאות שלנו). על כן אנחנו מצליחים לדבוק בדיאטה במשך זמן מה ובסוף נשברים. ייתכן שפתרנו את הבעיה באופן זמני – איך אם לא טיפלנו בסיבה לבעיה, היא תשוב ותעלה.

    לעשות שינוי זה קשה. אלא אם כן… אנחנו יודעים למה אנחנו עושים את זה.

    לכן, במידה ואנחנו רוצים להבין את הסיבות שלנו לבעיה אנו צריכים לשאול את עצמנו "למה לי שינוי? מה הסיבה לעשות זאת?" רוברט מאוור בספרו "צעד קטן לשינוי גדול" מדבר על חשיבות שאלת השאלות (קראו גם על שיטת הצעדים הקטנים) . לדבריו כל שינוי אשר אנחנו מעוניינים בו חייב להתחיל משאלות קטנות.

    אני זוכרת כשאני התחלתי לעשות ספורט הסיבות שלי היו כי הבנתי שזה חשוב, בכל מאמר וספר אומרים שזה חשוב, כדי שבגיל 90 אני ארגיש טוב יותר, ידעתי שמתישהו אצטרך להתחיל והרגשתי שאני סובלת מעניין בריאותי. אז התחלתי לעשות ספורט בכוח, רק כמה פעמים בשבוע וממש לא נהנתי לעשות את זה.

    בשלב כלשהו התחלתי לחפש לעצמי את הלמה כן שלי. במקום לחשוב מה אני מנסה למנוע או להרוויח בעתיד הרחוק, התחלתי לחפש מה אני רוצה להוסיף או להרוויח בחיים שלי כבר היום.

    אז מצאתי הרבה למה שלי, הנה כמה דוגמאות:

    • אני מרגישה ממש גאה בעצמי אחרי שעשיתי ספורט, גם אם שאר היום שלי היה פחות מוצלח, בזה אני תמיד מצליחה.
    • זה גורם לי להרגיש טוב יותר.
    • אנחנו מאמינים באורח חיים בריא במשפחה.
    • אחרי ספורט התיאבון שלי משתפר.
    • זה זמן שנוח לי לפעמים להקשיב להרצאה תוך כדי או לחשוב על רעיונות.
    • חשוב לי להוות דוגמא לחיים שאני מבטיחה לאנשים.
    • ועוד סיבות נוספות.

    מאז שמצאתי את כל ה"למה שלי" ספורט הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי והתחלתי ממש ליהנות מזה. בימים שקשה לי להניע את עצמי מסיבה אחת, סיבה אחרת יכולה לתת לי את הכוחות והמוטיבציה. זו הסיבה שמומלץ שיהיו לכם כמה סיבות חיוביות ותומכות בשינוי שאתם רוצים.

    רובינוס מסביר כי החשיבה שלנו היא תהליך של שאילת שאלות ומענה עליהן. שאלות שנשאל את עצמנו יכוונו את יכולת המיקוד שלנו, ולכן, גם האופן שבו אנחנו נחשוב ונרגיש. שאלות הן האמצעי העיקרי שבאמצעותו אנו לומדים כמעט כל דבר. לדבריו ההבדל העיקרי בין אנשים אשר נראים כמצליחים ולבין אלה שלא הוא כי אנשים מצליחים שואלים שאלות טובות יותר, וכתוצאה מכך, מקבלים תשובות טובות יותר. למוח האנושי יש יכולות להפיק תשובות מהר יותר מהמחשב ה"חכם" בעולם. הוא יכול להעניק לכם באופן מידי כלים מוצלחים יותר על מנת למצוא פתרונות לאתגרים וליצור תחושות רגשיות רבות עוצמה, מאשר כל אמצעי אחר במאגר הטכנולוגי העצום הקיים.

    אנשים מסוימים חווים לעיתים קרובות מצב רוח ירוד. מדוע? הם מתמקדים בדברים הגורמים להם לחוש כך. הדרך הטובה ביותר לשנות מיקוד היא לשאול שאלה. סביר להניח כי אדם אשר חווה את עצמו כמישהו שנכשל ללא הרף מפני ששואל את עצמו שאלות מגבילות על בסיס קבוע: "למה אני אף פעם לא מצליח? למה לנסות בכלל כשאני יודע שזה יקרה שוב? למה אני כזה כישלון?" אם תשאלו שאלה איומה תקבלו תשובה איומה. זכרו המחשב המנטלי שלכם מוכן לשרת אתכם, והוא יספק תשובה לכל שאלה שתשאלו אותו. לכן אם אלה השאלות שלכם המוח שלכם יחפש במאגר הזיכרונות את כל ההוכחות הקיימות (גם את המינוריות ביותר) כדי לספק לכם את התשובה לשאלה ששאלתם. הוא עשוי אפילו לשלוף תשובות כגון: "כי אתה מטומטם" או "כי בכלל לא מגיע לך להצליח". לעומת זאת אם תשאלו את עצמכם שאלות כגון "כיצד אוכל להשתמש בזה? איזה הזדמנויות יש במצב הנוכחי? איך אוכל להשיג את מה שאני רוצה?" גם במקרה זה המוח יספק לנו את הסחורה, את המשאב בעיקרי, תשובות ופתרונות לשאלות ששאלנו.

    לא רק השאלות שאתם שואלים, כי אם גם השאלות שאינכם שואלים, הן הקובעות את גורלכם. תחשבו איזה כוח אתם יכולים לשחרר באמצעות ניסוח שאלה כל כך פשוטה, אך רבת עוצמה כמו: "למה לי השינוי הזה?"

    זה מזכיר לי בדיחה ישנה:

    "איש אחד נפל לידיהם של שבט אינדיאני והוכן להוצאה להורג.

    הוא מתחיל לבכות ושואל את עצמו: זהו זה? ככה זה הולך להיגמר? זה הסוף שלי?

    הקול בראש שלו עונה לו: לא מה פתאום, זה עדין לא הסוף.

    אז הוא שואל את הקול: אז מה אני צריך לעשות עכשיו?

    הקול עונה לו: רואה את הבחור עם הנוצות הכי גבוהות, זה ראש השבט, תקרא לו.

    האיש קורא לו ושואל את הקול: אז מה עכשיו?

    הקול עונה: עכשיו תירק לו בפנים.

    האיש עושה את זה ושואל את הקול: מה עכשיו?

    הקול עונה לו: עכשיו זהו, זה הסוף שלך."😁🤨

    אז שימו לב איך אתם שואלים את השאלות שלכם, כי הקול בראש יענה לכם בדיוק על השאלה שתשאלו אותו.

    תרגיל לשבוע הקרוב (ועדיף גם יותר משבוע) 😃

    תגדירו לכם חמש דקות ביום שבהם אתם מתמקדים בשאלה: "למה לי השינוי הזה?"

    אני ממליצה לכתוב לכם את התשובות על דף שוב ושוב, עד שתמצאו מספיק תשובות שיחוו בעיניכם כחשובות מספיק ויתמכו בשינוי שלכם.

    ברגע שתגלו את התשובות שלכם בעצמכם מבטיחה השינוי יחווה בעינכם כהרבה יותר קל.

    השינוי שלכם חייב להגיע מהמקומות המחזקים שלכם אחרת הוא כנראה לא יחזיק מעמד לאורך זמן.

    רוצים לשתף אותי בלמה שלכם? בשינוי שאתם רוצים לעשות?

    לשתף אותי במה הכתבה הזאת עזרה לכם?

    אולי יש נושאים נוספים חשובים שבא לכם לקרוא עליהם?

    מוזמנים לדבר איתי.

    lianne.goller@gmail.com

  • מה עושים עם הרגשות האלה?

    מה עושים עם הרגשות האלה?

    "הסבל פג כשנותנים לו להתבטא, כשנכנעים – אפילו לעצבות" – אנטואן דה סנט-אקזופרי.

    לכולנו יש ימים רעים. לפעמים זה גם תקופות רעות. רגשות כמו עצב, כעס, פחד, כאב או כל רגש מכאיב אחר זה חלק ממבנה האישיות של אדם בריא. כשאיננו מרשים לעצמנו לחוות אותם, הם מתעצמים ומתפשטים. כשאנו בוחרים לתפוס את האירועים הכואבים בחיינו כזמניים וחולפים אנו מאפשרים להם למצות את עצמם בדרך טבעית. כמובן שלפעמים הכרחי להרחיק רגשות מסוימים באופן זמני (כשאנחנו נמצאים עם אנשים אחרים), עם זאת ניסיון להרחיקם לתמיד (כשאנחנו לבד) עלול להזיק.

    למה לא כדאי לדכא רגשות?

    חוקרים רבים מציגים את המחיר של דיכוי רגשות. למשל פסיכולוגים כגון קארל רוג'רס ונתניאל ברנדן מסבירים כי אנו פוגעים בהערכה עצמית שלנו כשאנחנו מתכחשים לרגשותינו. במחקרם על דיכוי חשיבה, ריצ'רד ונזלאף ודניאל וגנר, הראו שהנטייה להימנע מחשיבה על נושאים טראומטיים או יוצרי חרדות עלולה לגרום לחזרתם של הנושאים אלה אל המחשבה ובכך להנציח את הפרעות החרדה. במחקר אחר הם מצאו שאצל נבדקים שדיווחו על רמות גבוהות יותר של דיכוי מחשבות דיכאוניות נמצאה החמרה בסימפטומים של דיכאון. ונזלאף ווגנר טוענים שהגישה המועילה ביותר להתמודדות עם חרדה ודיכאון היא להשלים עם מחשבות בלתי רצויות ולבטא אותן (לקריאת המאמר המלא).

    ברגע שאתם מרשים לעצמכם לחשוב על פיל ורוד, אחרי זמן מה, המחשבה חולפת באופן טבעי, בדיוק כמו כל מחשבה אחרת. תחשבו רגע על פירוש של המילה דיכאון באנגלית depression – עמוק=deep לחץ=pressure. ברגע שאנחנו דוחקים את הרגשות שלנו עמוק פנימה ולא נותנים להם לצאת אנחנו מחמירים את המצב הרגשי שלנו.

    פרופסור טל בן שחר מסביר כי השלמה עם הרגש אין משמעה שאנחנו אוהבים את כל מה שאנחנו מרגישים, אלא שאנו מרשים לעצמנו לחוות את הרגש במלואו ולבחור בדרך הפעולה המתאימה ביותר. כשאנו לא מרשים לעצמנו להרגיש רגשות כמו עצב, כעס או פחד אנחנו מגבילים את יכולתנו להרגיש שמחה, אושר ואהבה. כל הרגשות זורמים באותו ערוץ רגשי וכשאנו חוסמים מערכות רגשות אחת (הרגשות המכאיבים), אנו חוסמים בעקיפין גם את האחרת (הרגשות הנעימים).

    למה רגשות מתעוררים?

    רגשות נוטים להתעורר עקב סוגים שונים של אירועים. יגון מתעורר בגלל אובדן של אדם קרוב, כעס עקב עלבון או תסכול וכך הלאה. הם מתעוררים בתגובה לאירועים שאת חשיבותם אנחנו מעריכים באופן כלשהו. אירועים המספקים את יעדינו או מבטיחים לעשות כן, מניבים רגשות חיוביים. אירועים מזיקים או מאיימים על הדברים החשובים לנו, מובילים לרגשות שליליים. המשמעויות וההערכות שלנו הן הקובעות, כלומר, הקשר בין אירועים לבין דברים חשובים לנו, ולא האירועים כשלעצמם (קראו גם למה לא תמיד כדאי לסמוך על המחשבות שלנו).

    מה שאנו תופסים כאמיתי, מעורר בנו רגשות. אין שום טעם לספר למי שסובל מפוביה מג'וקים שהם אינם מזיקים, בזמן שהוא רואה ג'וק זוחל. לידיעה יש פחות משמעות מאשר לראייה. כשמישהו אומר לנו בנימה לא ידידותית כי הוא מעוניין בקרבתנו ושניסיונות ההתקרבות שלנו נעימים לו, אנו נוטים יותר להקשיב לנימת הדיבור מאשר לתוכן המילים עצמן. למילים יש פחות משמעות מלנימת דיבור. כשמישהו דורך לנו על הרגל, אנו כועסים אף שאנו יודעים שזו לא אשמתו. לתחושה יש יותר משמעות מלידיעה. (לקריאת המאמר המלא). לעומת חוסר היכולת של המילים להרגיע חרדה פובית, שיכוך פוביות מושג לפעמים באמצעות חיקוי, כלומר כאשר גורמים למשתתף לגעת בנחש או עכביש אחרי שראה הדגמה של מישהו אחר עושה זאת (לקריאת המאמר המלא). השפעות קטנות יותר מושגות כאשר מצליחים לגרום למשתתף לדמיין שהוא נוגע בנחש או עכביש, בתנאי שהוא אכן מצליח לעלות דימוי אמיתי וחי (לקריאת המאמר המלא).

    הרגשות שלנו משתנים לא לפי סיטואציה אובייקטיבית אלא לפי פרשנות שאנו מקנים לסיטואציה. אמונות שלנו עשויות להגשים את עצמן. אנשים הנשואים באושר ייחסו הערה של בן או בת זוגם ("אתה לא יכול אף פעם לשים את זה במקום?") לסיבה ארעית ("כנראה עבר עליה יום מתסכל"). אנשים שאינם מאושרים בנישואיהם ייחסו אותה הערה לכוונות זדון ("היא תמיד עוינת כלפי!") ועשויים להגיב בהתקפה נגדית. מכיוון שהם מצפים לעוינות מצד בת או בן זוג, הם עלולים להגיב בכעס, ובכך יעוררו את העוינות שציפו לה (קראו גם על השפעתן של האמונות ואיך לשנות אותן).

    אז מה ניתן לעשות?

    כל הרגשות גם החיוביים וגם השליליים גורמים לנו לנוע קדימה, בתנאי שאנחנו מצליחים לראותם ככאלה. רגשות חיוביים מניעים אותנו לקראת משהו, רגשות שליליים מניעים אותנו מפני משהו. אנחנו יכולים ללמוד מלא מהרגשות שלנו על עצמנו, על הדברים שחשובים לנו, על הדברים שאנחנו רוצים או צריכים, על דברים שמפריעים לנו וזקוקים לשינוי.

    מדוע אנו מצטערים לשמוע חדשות על מחלתו של אדם אחר? כנראה מפני שאנו אוהבים את אותו האדם. מדוע נחווה כעס כאשר מישהו העליב אותנו? כנראה כי אותו אדם נגע בנקודה רגישה שלנו או לחילופין כי הוא אדם קרוב ולא ציפינו ממנו לאמירה מסוג הזה. מדוע נחוש קנאה? כנראה מפני שלאדם האחר יש משהו שאנו היינו רוצים להיות הבעלים שלו. רגשות מהווים את החומר העיקרי בחקר הדברים החשובים שלנו. ככל הנראה אנחנו נתרגש פחות מאדם זר ברחוב שיקרא לנו "מטומטם" מאשר מאדם קרוב שיעשה זאת. כל אחד מהרגשות שאנו חווים, גם הנעימים וגם כאלה שפחות, מלמד אותנו משהו על עצמנו ובכך עוזר לנו להתקדם לכיוון המטרות שלנו ולחיות חיים מלאים יותר. מה שמדאיג אותנו הוא חשוב, סביר להניח שגם אם אנו מתעלמים ממנו עכשיו, בסופו של דבר נצטרך לעשות משהו בקשר לכך (קראו גם על השפעתן של הרגשות ואיך מזהים אותם).

    בספרות המחקרית נמצא כי הקצנת רגשות שליליים גורמת להקטנתם. דיוויד בארלו ועימיתיו מציעים גישה של חשיפה לדאגה. הנבדקים מתבקשים לדמיין לעצמם שהם נמצאים במצב המעורר אצלם חרדה, וקורה להם הרע מכל. זה מעודד אותם לחוות את הרגש וחוסר הנוחות המתלווה לתרחיש המדומיין. לאחר מכן הם עוברים לשלב בו הם מתבקשים להירגע ולהתמודד עם המחשבות הלא רציונליות שלהם. בהתחלה, כתוצאה מחשיפה לדאגה, החרדה שלהם מתחזקת. אך כעבור זמן מה היא צונחת לרמה נמוכה יותר ממה שהייתה בתחילה.(לקריאת המאמר)

    מתייה ריקאר, נזיר בודהיסטי ומדען מציין שככל שמרבים להביט בכעס, הוא מאבד מכוחו, הולך ונעלם לנגד עינינו. הדבר נכון גם לגבי קנאה, עצב, חרדה וכל יתר הרגשות המכאיבים.

    חשוב מאוד להבחין בין השלמה עם רגשות מכאיבים ובין חיטוט בהם. השלמה כרוכה בזרימה עם הרגש, חיטוט כרוך בחשיבה אובססיבית על הרגש. חשיבה אובססיבית על רגש מזיקה ולא בריאה ועלולה להעצים במקום לשכך אותו. ניתוח רגש ואת הסיבות שהובילו אליו יסייעו לנו לשפר את הרגשתנו. אבל במקום לגלגל את המחשבות במוחנו במעגל אינסופי, מוטב לנו לבטא את המחשבות בעל פה או בכתב.

    כתיבה על הרגשות והמחשבות שלנו התגלה ככלי רב ערך. בסדרה של ניסויים הראה הפסיכולוג ג'יימס פנבייקר שכתיבה על אירועי עבר טראומטיים מניבה תוצאות משמעותיות. משתתפים שבמשך ארבעה ימים עסקו בבחינת מחשבותיהם ורגשותיהם ביחס למצוקות או טראומות, ביקרו פחות אצל רופאים בחודש שלאחר מכן, תפקודי מערכת החיסון שלהם היו גבוהים יותר, הם דיווחו פחות על דיכאון ומצוקה, השיגו ציונים גבוהים יותר ונטו יותר למצוא עבודה חדשה לאחר תקופת אבטלה.

    סוניה ליובומירסקי מסבירה כי כאשר לבכם נשבר, או שעברתם מאורע אלים, או שגיליתם על מחלה של קרוב משפחה, אתם עלולים למצוא עצמכם מהרהרים במצב גם כשאתם אמורים להתרכז במשהו אחר, להיות רדופי תמונות ומחשבות טורדניות. הכתיבה על החוויה ביומן מאלצת אתכם לארגן ולשלב את המחשבות ואת התמונות לכדי נרטיב לכיד. למעשה עצם הכתיבה של המשפט עשויה לעורר מחשבה במונחי סיבתיות, ולפיכך תובעת ניתוח שעשוי לסייע במציאת משמעות, הבנה טובה יותר ובסופו של דבר תחושת שליטה. כשלחוויה יש מבנה ומשמעות, היא נראית אפשרית יותר לניהול ולשליטה מאשר כשהיא מוצגת כתוהו ובוהו כואב של מחשבות וחזיונות. כתיבה מסייעת להתמודד טוב יותר עם תגובות רגשיות ולהיות טרודים פחות בהרהורים לא רצויים.

    מה שקובע את הרגשות שלנו הוא השאלה כיצד אנו מתייחסים לרגשות הללו, וכיצד מפרשים את האירועים שגרמו להם. מחקרים פסיכולוגים מלמדים שכארבעים אחוזים מאושרנו נובעים מבחירה – מה שאנחנו בוחרים לעשות ומה שאנחנו בוחרים לחשוב. אלה משפיעים ישירות על מה שאנחנו מרגישים. כאשר המוח שלנו עובר למצב מצוקה, התפיסה שלנו נעשית צרה יותר. במצב הזה המוח מתמקד בבעיות במקום להתמקד בהזדמנויות. לדוגמא אם לא קידמו אותי בעבודה אני יכולה להתייחס למצב כפגיעה קשה שממנה לא אתאושש עוד או כאל קריאת כיוון – הזדמנות ללמוד ולצמוח. הסתכלות על הדברים מתוך בחירה, בצורה אופטימית יותר, גורמת לנו לפעול מתוך הזדהות, השראה, רצון לחקור, ליצור, לתרום ולמצוא משמעויות גם בעתות המשבר. איננו יכולים לשלוט בחלק גדול מהדברים שקורים לנו בעבודה ובחיים האישיים, כנגד זאת, אנחנו כן יכולים לשלוט על האופן שבו הם ישפיעו עלינו, על ידי בחירת תגובתנו לדברים אלו.

    אז מה השיטה שיכולה להתאים לכם בצורה הטובה ביותר?

    האם יש לכם מספיק דרכים להתמודדות עם רגשות שליליים?

    רוצים לשתף אותי בדרכים שעוזרות לכם להתמודד עם רגשות שליליים?

    לשתף אותי במה הכתבה הזאת עזרה לכם?

    מוזמנים לדבר איתי.

    lianne.goller@gmail.com

  • איך יוצאים מתקיעות?

    איך יוצאים מתקיעות?

    מה אתם עושים כשאתם מרגישים תקיעות? כאשר אתם מנסים לקדם משימה או מטרה מסוימת והדברים אינם מתקדמים כמו שהייתם רוצים או כפי שציפיתם?

    "אני מרגישה תקועה", "אני לא יודע מה לעשות"

    אלה משפטים שאני שומעת די הרבה. רבים מאתנו מרגישים תקועים בתקופות מסוימות בחיינו: אני עובד במקום עבודה מסוים וכבר תקופה שאיני מצליח להתקדם, אני מנסה לקדם את העסק שלי ולמרות כל הניסיונות הדברים לא מתקדמים כפי שציפיתי, אני מנסה למצוא עבודה חדשה ולא מצליחה, אני מחפש דירה ולא מוצא את מה שרוצה, אני לא יודע מה אני רוצה לעשות מבחינה תעסוקתית, אני כל הזמן מנסה שוב להתחיל את הדיאטה הזאת ולרדת או לעלות במשקל וזה לא עובד ועוד.

    כאשר אנחנו נמצאים בתחושה שאנחנו לא מצליחים להגיע למטרה שלנו במשך תקופה, המחשבות שלנו מתמקדות במציאות כפי שאנחנו חווים אותה, והיא בתורה "הוכיחה" שניסינו דברים שונים וזה לא עובד. תחושת תקיעות יכולה להידרדר מהר מאוד לתחושות אחרות כמו חוסר אונים, חוסר יכולת להשיג את המטרות ושאיפות ששמתי לעצמי, והדיאלוג הפנימי שלנו יכול להפוך לביקורת ואשמה עצמית. אם נמשיך לחשוב על המצב באותו רגע זאת תהיה חשיבה מופרזת, חסרת תועלת ואינסופית, שממוקדת במשמעויות, בתחושות, בבעיות, בסיבות ובהשלכות של המצב על חיינו.

    אז מה עושים?

    1- עוצרים- לפני הכל לוקחים יום חופש מהמחשבות על הנושא. מתוך בחירה לא חושבים על הנושא במשך יום שלם, אם צריך גם יומיים ושלושה. ההמלצה היא ללמוד להתנתק מחשיבה על הנושא המטריד ולהפסיק לחפש את כל הפגמים והסדקים – לפחות לזמן מה – ולא להניח להם להשפיע על רגשותינו לגבי עצמנו ולגבי החיים בכלל. חשיבת יתר משמרת ומחמירה את העצבות, מטפחת חשיבה שלילית, פוגעת ביכולת לפתור בעיות, פוגעת במוטיבציה ומפריעה לריכוז וליזמות (מזהים? נשמע מוכר?). לרוב ככל שנחטט יותר במצב בו אנחנו נמצאים נרוויח לא תובנות על המצב ודרכי התמודדות אלא השקפה מעוותת ופסימית של חיינו.

    2- נושמים- נשימה רדודה היא תגובה ללחצים בלתי פוסקים והיא עצמה גורמת ללחצים נוספים, המובילים בתורם לנשימה רדודה. אפילו בעיצומה של מערבולת רגשית אנו יכולים לנשום שלוש או ארבע נשימות עמוקות וכך לפתח סדרה של נשימות עמוקות המביאות לרגיעה. אפשר להפעיל את כוחה המרפא של הנשימה ממש ברגע זה ובכל רגע במשך היום – כשאנו מתעוררים, כשנוסעים ברכבת, כשמחכים בצומת לאור ירוק, באמצע ישיבה ולפני שינה. צריך רק לעשות זאת במתינות, בלי מאמץ, למלא את חלל הבטן ואחר כך לנשוף לאט ובעדינות.

    3- משנים את תנוחת גוף- האופן שבו אנחנו נושאים את גופנו משדר מסר לא רק לסביבה שלנו אלא גם לעצמנו. פעולה פיזית של הזדקפות בכיסא מגבירה את המוטיבציה ומדרבנת אותנו, כשאנחנו מאמצים יציבה שהייתה מאפיינת אותנו אילו היינו אסרטיביים ונמרצים יותר, אנחנו למעשה מגבירים את הביטחון העצמי והנחישות.

    4- זזים- פעילות גופנית תורמת לבריאותנו ומצבינו הנפשי. פעילות גופנית קבועה במינון מתון מסייעת להתמודד עם דיכאון וחרדה, מגבירה את תחושת הרווחה הנפשית, מפחיתה סיכונים למחלות בעתיד ומשפרת ריכוז ויצירתיות.

    5- הסחה- זו הזדמנות מצוינת להיזכר בכל הדברים שאתם אוהבים לעשות ולהכין לעצמכם רשימה לפעמים הבאות שתצטרכו. יכולת להסיח את הדעת, לשקוע בפעילות שמסיטה את תשומת הלב ממחשבות לא מקדמות מגבירה את תחושת האושר. פעילות הסחה שתבחרו חייבת להיות סוחפת מספיק כדי שלא תהיה לכם הזדמנות לשקוע חזרה במחשבות.

    6- טכניקת ה"די!" שבה אתם חושבים, אומרים, או אפילו צועקים בקול, "די!" או "לא!" כשאתם מוצאים את עצמכם נסחפים למחשבות לא מקדמות.

    7- יוצאים. "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" מזכיר לנו ד"ר סוס. אחד הגורמים להגברת האושר הוא רכישת חוויות חיוביות. הנאה מארוחה במסעדה עם חבר או חברה, טיול בחוף, משחק עם ילדינו, צפייה בהצגה בתיאטרון או משחק באולינג, המחיר של החוויות אלה נמוך יחסית, אך ערכן יקר מפז. אנחנו נוכל להמשיך להתענג על החוויות האלה לאורך זמן על ידי חוויתן שוב בזיכרון ובשיחות שלנו. ומי יודע אולי על הדרך גם יעלו רעיונות חדשים ויפתחו הזדמנויות.

    8- עוזרים למישהו- מחקר מדעי מעיד כי מעשי נדיבות טובים לא רק למקבל אלא גם לנותן. אלא לא חייבים להיות מעשים דרמטיים. מספיק פעולות כגון הבאת עוגיות לשכן, תרומה כספית או הקדשת זמן למטרה שאתם מאמינים בה, סיוע לחבר לפתור בעיה, תרומת דם ואפילו פינוי מקום ישיבה ברכבת או החזקת דלת כאשר אדם זר נכנס. עצם עשיית פעולות שיש בהם גילוי של נדיבות, בין אם המעשה גדול ובין אם הוא פעוט, תורמים לשביעות הרצון של הנתונים, לא רק בעת עשיית המעשה או במשך אותו יום, אלא במשך שבוע שלם לאחר עשייתם. כמובן כולנו מרגישים טוב יותר כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו בעלי ערך, שאנחנו משפרים באופן כלשהו את העולם, גם אם בדבר הכי קטן.

    9- יוצרים הצלחות קטנות- כאשר אנחנו מרגישים במצב רוח ירוד, תחושת הערך והביטחון העצמי שלנו יורדים. אחת הטכניקות המומלצות להגברתן היא הבטחת הבטחות קטנות ועמידה בהם. ככל שאנחנו סומכים על עצמנו יותר ועל ההבטחות שאנחנו נותנים כך הסיכוי שאנחנו נאמין שנצליח גם בדברים גדולים יותר עולה וגם להפך. זו הזדמנות נהדרת "להחזיר חובות". אם מזמן הבטחנו לחבר שנעזור לו זה הזמן לעשות את זה, אם הבטחתם להתקשר למישהו עשו זאת, אם הבטחתם לעצמכם שתסדרו את הארון בחדר עבודה או תסדרו את השולחן זה הזמן. תרגלו להבטיח הבטחות קטנות ולעמוד בהן ובכך תגבירו את האימון שלכם בעצמכם.

    10- שומרים על חוש הומור- בתקופות קשות היכולת להסתכל על קשיינו מזווית חדשה ואפילו למצוא בהן הומור עשוי להביא לנו תועלת רבה. כדי להתחיל אנחנו יכולים להיזכר במשהו שמעלה לנו חיוך או אולי לראות תכנית מצחיקה או סרט קומי. היכולת למצוא את ההומור וההנאה שאולי איבדנו בדרך עשויים לגרום לחיינו להיות נעימים יותר, לתרום לבריאותנו הנפשית והגופנית וכמובן להפוך את השהות במחציתנו לנעימה יותר.

    11- מעריכים את הדברים שחשובים לנו – מה הדברים שעושים את החיים ראויים לחיותם? האם זה צחוק של ילדכם? חבר יקר? הבן או בת הזוג? האם זה הדבר שבו אנחנו רוצים להשקיע את הזמן בעבודה או בבית? אולי זה האפשרות לטייל, לאכול שוקולד, להקשיב למוזיקה יפה או להרגיש אהבה? מה יש לכם כרגע, שהוא יקר בעיניכם מכל זהב שבעולם? בימים קשים כדאי להזכיר לעצמנו את הדברים החשובים באמת.

    12- הכרת תודה- מכינים רשימה של דברים שאנחנו יכולים להודות עליהם בחיים. מחקרים פסיכולוגים מוכיחים פעם אחר פעם שכאשר אנחנו מכירים תודה על הטוב שבחיינו, הטוב גדל, ואנחנו זוכים בכמות גדולה יותר ממנו (לצערנו, גם ההפך נכון). מומלץ לנהל יומן תודות, לרשום לפני שינה חמישה דברים שאני מכיר עליהם תודה או לפחות לעשות מאמץ כדי להבחין בשלושה דברים טובים בזמן שאנחנו עסוקים בחיי היומיום.

    13- מטפחים אופטימיות ותקווה- הנטייה לצפות לטוב מגדילה את הסיכוי שהטוב הזה יקרה. אופטימיות ותקווה משפיעים על איכות היחסים הבין אישיים שלנו, תורמים להצלחה בעבודה, מסייעים לנו להתגבר על קשיים ומספקים תשתית להגשמת חלומותינו. הציפיות שלנו מעצמנו, מאחרים וממצבים שונים קובעות את המציאות שלנו.

    14- מוצאים את היתרונות – להסתכל על חצי הכוס המלאה, לשים לב לטוב (במקום לרע), לראות את האור בקצה המנהרה. אנחנו יכולים ללמוד לחפש את הטוב בכל מצב. ברוב המקרים – לא בכולם, אבל ברובם – גם נמצא. הגישה שבה נבחר, חיפוש יתרונות או חסרונות, משפיעה השפעה מכרעת על בריאותנו הגופנית והנפשית, על תגובותינו לעולם, על רגשות הסובבים אותנו ומגבירה או מפחיתה את הסיכוי שנצליח.

    15- כותבים את המחשבות והרגשות שלנו- חשיבה חוזרת ונשנית על הבעיה רק מדרדרת את המצב (כפי שהסברתי בסעיף ראשון). לעומת זאת כתיבת יומן וניסוח מילולי של המחשבות היא דרך טובה בהרבה להתמודד עם האתגרים. פעולה זו היא בעצם עשיית דבר ממשי ועל כן יכולה לשפר את הרגשתינו (קראו גם על איך כתיבה עוזרת להתמודד עם רגשות שליליים).

    16- נזכרים מתי הייתם במצב דומה והצלחתם. מה עזר לי אז? איזה תכונות או כישורים שלי עזרו לקדם את הנושא? ללמוד מהצלחות חשוב לא פחות מללמוד מכישלונות. הצלחות העבר מתוות את דרכנו לעבר דברים שאנחנו יכולים וצריכים להמשיך לעשות. הצלחתנו הם בשבילנו מקור השראה ומרץ, ובזכותן אנחנו מוכנים יותר, במובן הרגשי, להתמודד עם אתגרים חדשים.

    17- מדברים עם אדם קרוב- ברוב המקרים שיחה בארבע עיניים תפיג את הרגשות השליליים שלכם. תזכרו כמה פעמים הרגשתם מודאגים בנוגע לבעיה כלשהי ואז הבחנתם שהרגשתם טוב יותר לאחר שיחה עם חבר קרוב? יתכן שהרגשתם שהבעיה אינה חמורה כפי שחשבתם ואולי גיליתם שחברה שלכם בעלת פגמים בדיוק כמוכם. מחקרים מראים כי מגע חברתי ידידותי מפחית את הרמוני הלחץ ולכן משפיע ברמה פיזית על מצבכם הגופני. תמיכה חברתית מעניקה תחושה של שייכות, מרחב לשיתוף והזדמנות לגלות שאינכם לבד. כמובן תבחרו טוב את האיש שיחה שלכם, על מנת שיהיה מועיל ובטח שלא יזיק יותר, על ידי כך שיצטרף למחשבות שלכם.

    18- חושבים על פתרונות חדשים- מה עוד לא ניסיתי? בדומה לסיעור מוחות שעליו דיברנו בעבר (קראו גם על איך עושים סיעור מוחות). עלינו להבין שיש הרבה יותר אפשרויות מאלה שאנחנו רואים בדרך כלל, ואחר כך עלינו לקבל על עצמנו להשקיע את המאמץ הנדרש כדי לבחון את האפשרויות השונות ולבחור את זו המתאימה לנו ביותר. אני מציעה לכם משחק העצמה "כן… וגם…". עליכם להיות מוכנים לחשוב על כמה שיותר רעיונות, בקצב מהיר ובזה אחר זה, ללא שום סינון ובקרה. הקפידו לעשות זאת מהר ככל האפשר וללא הפסקות. כל רעיון מתקבל בברכה במקום לספוג ביקורת קשה. בשלב הראשוני יעילות התהליך נמדדת בכמות ולא באיכות. באופן מפתיע תהליך מסוג זה מוביל באופן טבעי לרעיונות איכותיים יותר. איך זה הגיוני? שאלות מועילות יותר ליצירת רעיונות ומציאת פתרונות מאשר פקודות (קראו גם על שיטת הצעדים הקטנים לשיפור המשכי).

    19- משנים את נוסח השאלות שלנו- החשיבה שלנו היא תהליך של שאילת שאלות ומענה עליהן. שאלות שנשאל את עצמנו יכוונו את יכולת המיקוד שלנו, ולכן, גם האופן שבו אנחנו נחשוב ונרגיש. אם תשאלו את עצמכם שאלות כגון "כיצד אוכל להשתמש בזה? איזה הזדמנויות יש במצב הנוכחי? איך אוכל להשיג את מה שאני רוצה?" המוח יספק לכם את התשובה (קראו גם על איך שאלות מכוונות את המיקוד שלנו).

    20- מרשים לעצמנו ליפול- חושבים על הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. כפי שכתבתי בכתבה הקודמת, הקצנת רגשות שליליים גורמת להקטנתם. חשיפה לדאגות שלנו מבעוד מועד מאלצת אותנו לחוות את הרגש וחוסר הנוחות המלווה לתרחיש המדומיין. יתכן כי בשלב הראשוני כתוצאה מהחשיפה לדאגות שלנו אנחנו נחווה את הפחדים שלנו בצורה חזקה יותר. אך לאחר זמן מה הפחדים יצנחו לרמה יותר נמוכה ממה שהייתה לפני החשיפה. לעיתים קרובות אנחנו נגלה שהמצב לא כזה נורא ושהחשיפה עזרה לנו לחשוב על פתרונות יצירתיים לתרחיש עתידי ויציאה מהתקיעות.

    21- ממשיכים לחלום- אחת הבעיות עם מצבים של תקיעות היא שאנחנו מתחילים לוותר על החלומות שלנו ולעיתים אפילו שוכחים איך לחלום. גם את השריר הזה במוח צריך לפתח ולטפח. ציפיות נמוכות מונעות מאתנו להגיע למקומות שנמצאים בהישג ידינו, ובסופו של דבר תורמות לאומללותנו, כי אנחנו יודעים שלא הגשמנו את הפוטנציאל שלנו. גם אם נכשלנו בהגשמת חלום שהיה לנו, סביר להניח כי הרחבנו את אופקינו והגשמנו חלומות אחרים. המאמץ להגשים חלומות הוא מהות החיים.

    כל הפעולות הרשמות כאן לא רק יעזרו לכם לצאת מהתקיעות, אלא גם יגבירו את רמת האושר שלכם ויכולות להועיל בעתיד בעוד מקרים שתתמודדו איתם בחייכם. כמו שאני תמיד מדגישה, לכל אדם מתאים כלי אחר ופתרון אחר, לעיתים אפילו בימים מסוימים עובד לנו משהו אחד ובימים אחרים משהו אחר. ההמלצה שלי, אם אתם נמצאים כרגע במצב של תקיעות, אל תוותרו ותתנסו בכל הכלים הרשומים (עדיף גם לפי הסדר שלהם), וכך גם תגלו את מה שעובד לכם הכי טוב וגם תתחברו מחדש לכוחות שלכם.

    רוצים לשתף אותי בדרכים שעוזרות לכם לצאת מתקיעות?

    לספר לי במה הכתבה הזאת עזרה לכם?

    צריכים עזרה ליישם את הכלים? מוזמנים לדבר איתי. lianne.goller@gmail.com

  • תבחרו להאמין בעצמכם

    תבחרו להאמין בעצמכם

    "אם אתה מאמין שאתה יכול, ואם אתה מאמין שאתה לא יכול – בשני המקרים אתה צודק." – הנרי פורד

    האם אתם מאמינים שאתם יכולים להצליח בכל דבר? האם יש תחומים מסוימים שבהם אתם חשים יותר בטוחים מאשר בתחומים אחרים? האם אתם חושבים במושגים כגון " כשאני מחליט לעשות משהו אני תמיד מצליח" או "אני אף פעם לא מצליח להשיג את מה שאני באמת רוצה"?

    רובינו איננו מחליטים באופן מודע למה להאמין. לעיתים האמונות שלנו מתבססות על פירוש מוטעה של העבר. לאחר שאנחנו מאמצים אמונה מסוימת אנו שוכחים שלא מדובר אלא בפירוש שלנו את המציאות.

    לעיתים קרובות אנחנו מאמינים שנסיבות חיינו שולטות בנו, והסביבה עיצבה את האנשים שהפכנו להיות. זה רק חלק מהאמת. לא אירועי חיים שלנו הם המעצבים אותנו, אלא האמונות שלנו בנוגע למשמעותם של האירועים האלה. אמונות אלה יכולות לעצב ולצבוע כל היבט בחיינו. (קראו גם על איך המילים משפיעות על האמונות שלנו).

    אז מה זה בכלל אמונות?

    אמונות הן סכמות או "תסריטים" שעל פיהם אנו רואים את החיים שלנו. זו מצב בו אני חשה כי טענה או הנחה מסוימת שיש לי היא נכונה (אמת). אם אתם אומרים שאתם טובים במשהו, אתם בעצם אומרים "אני מרגיש/ה בביטחון שאני טוב/ה בזה." תחושה של בטחון מאפשרת לכם לייצר תוצאות טובות. לעיתים קרובות היעדר אמונה או היעדר בטחון שולל מאתנו את האפשרות להשתמש ביכולות שלנו. לכל אדם מערכת אמונות שתכתיב איך הוא רואה את עצמו, איך הוא רואה את החיים ואת המשמעות של הדברים המתרחשים.

    מאיפה מגיעות האמונות שלנו?

    לאורך החיים אנחנו בונים מערכת אמונות דרך זיכרונות שלנו, התנסות שלנו מול ההורים, הסביבה החברתית שלנו, חוויות חיים שלנו, ניסיון עבר ועד היכולות שלנו לדמיין משהו בצורה מספיק מציאותית.

    תפקידן של אמונות אלה להקל עלינו בדברים בחיים. בדרך כלל אנחנו זקוקים להן כדי להבין את העולם ולדעת איך להתנהל בתוכו. מדובר בפשטות בזיהוי של דפוסים דומים. בהרבה מקרים הם עשויים להיות שימושיים מאוד, מקלים עלינו ומקצרים לנו תהליכים. למשל, מה מאפשר לכם לנהוג? אתם נכנסים לרכב חדש, ולמרות שאף פעם לא הייתם ברכב המסוים הזה בעבר אתם חשים בטחון בפעולות שצריך לעשות כדי שהרכב ייסע. התנסויות עבר עם רכבים סיפקו לכם תחושת בטחון מסוג זה. ללא תחושת בטחון זו, לא היינו יכולים לצאת מהבית, להשתמש בטלפון, או לעשות כל דבר ממה שאנחנו עושים במהלך היום.

    לרוע המזל הכללות מסוג זה בתחומים מורכבים יותר בחיינו עלולות ליצור אמונות מגבילות. יתכן כי לא הצלחתם בעבר בתחומים מסוימים בחייכם, בהתבסס על כך פיתחתם אמונה כי אינכם טובים בזה. כאשר אתם מאמינים בזה, עלולה האמונה להגשים את עצמה. אולי הגעתם למספר החלטות שגויות במערכת יחסים או במקומות עבודה ופירשתם עובדה זו כסימן לכך שתמיד "תכשלו" בדברים מסוג זה. אולי בבית ספר לא למדתם באותה מהירות כמו שאר הילדים ובמקום לחשוב שאולי האסטרטגית למידה שלכם שונה פשוט החלטתם כי אתם לא חכמים באותה מידה. הכללות אלה מדריכות את מעשינו ולכן את כיוון חיינו ואת איכותם, את הבחירות שנעשה או לא בחיים.

    מה אפשר לעשות?

    אנתוני רובינס מציע לכוון את חיינו על ידי נטילת שליטה מודעת על אמונותינו.

    אם אתם באמת מאמינים "אני חכם" כיצד אתם יודעים זאת? כי יש לכם נקודות התייחסות כלשהן שתומכות ברעיון, כמו חוויות עבר. לדוגמה- אולי אמרו לכם בעבר שאתם חכמים, אולי הצלחתם במשימה מסוימת שאחרים לא הצליחו בה, אולי קיבלתם ציונים גבוהים במהלך לימודים וכן הלאה. לכל אחת מהחוויות האלה אין משמעות בפני עצמה עד אשר אתם מארגנים אותם תחת הרעיון שאתם חכמים. נקודות התייחסות אלה הן אלו שהופכות את אמונתכם לוודאיות. אתם יכולים לפתח אמונות בקשר לכל דבר אם פשוט תמצאו מספיק נקודות התייחסות על מנת לחזקו. אנחנו צוברים נקודות התייחסות מחוויותינו האישיות, כמו גם באמצעות מידע שאנו מפיקים מאנשים אחרים או מספרים, סרטים, הרצאות וכן הלאה. לפעמים אנחנו מייצרים נקודות התייחסות בהסתמך רק על הדמיון שלנו.

    כוחה של אמונה ניכר יפה באפקט תרופת פלסבו (דמה), אפקט זה מוכיח כי אם אתם מאמינים שהטיפול שאתם מקבלים הוא יעיל לכם, הוא אכן עשוי להועיל גם אם החומר עצמו חסר השפעה. באחד המחקרים סטודנטים לרפואה התבקשו להשתתף בבחינת שתי תרופות, אחת תוארה להם כמעוררת והשנייה כסם מרדים. ללא ידיעתם הוחלפו התרופות ביניהם. היה מפתיע לראות שכחצי מהסטודנטים פיתחו תגובות גופניות אשר תאמו את ציפיותיהם, שהיו הפוכות לתגובה הכימית אשר הייתה אמורה לייצר התרופה בגופם.

    בפסיכולוגיה יש מושג שנקרא חוסר אונים נרכש. בקצרה, כאשר אנשים חווים די כישלון בתחום מסוים, הם רואים את מאמציהם כחסרי תועלת ומפתחים דכדוך מתמשך. פרופסור מרטין סליגמן חוקר האושר מדווח על שלושה דפוסי אמונה הגורמים לנו לחוש חוסר אונים. קביעות, כוללנות וייחוס אישי.

    קביעות (גורם הזמן – קבוע לעומת זמני):

    כשאנחנו נכשלים, כולנו מרגישים חסרי אונים, לפחות בטווח המיידי. זה כואב, אך הכאב חולף. אנשים מסוימים חווים כאב ממושך יותר, הם ממשיכים להיות חסרי אונים במשך שבועות או אף חודשים. אנשים בעלי נטייה להרים ידיים מאמינים שהגורמים לאירועים הרעים שמתרחשים בחייהם הם קבועים, האירועים הרעים ימשיכו להופיע בחייהם תמיד. הם חושבים על הדברים השליליים בחייהם במונחים של "תמיד" או "אף פעם". אנשים בעלי כושר התנגדות לחוסר אונים מאמינים שהאירועים בחייהם הם זמניים בלבד. הם חושבים במונחים של "לפעמים" ו"לאחרונה" ומייחסים אירועים לגורמים זמניים או בני חלוף.

    דוגמה: "לא הצלחתי לעשות את כל הדברים שתכננתי לעצמי בשביל העסק. למה זה תמיד קורה לי, אני אף פעם לא עומדת ביעדים שאני מציבה לעצמי."

    פתרון: עליכם ללמוד להיות מסוגלים להאמין שלא משנה מה קורה בחייכם "גם זה יעבור" וכי אם תתמידו תמצאו דרך. כמו גם לתת לעצמכם קרדיט על ההישגים שלכם עד כה.

    דוגמה: "רגע! לאחרונה הייתה לי תקופה מאוד עמוסה. ברגע שקצת ירד הלחץ אצליח יותר. אולי אני צריכה להציב לעצמי יעדים בצורה ריאלית יותר? הרי עשיתי בתקופה הזאת הרבה דברים חשובים אחרים, הקדשתי זמן למשפחה, הצלחתי לסיים פרויקט אחר שהיה חשוב לי."

    כוללנות (גורם המרחב- ספציפי לעומת כולל):

    אנשים הנותנים הסבר ספציפי מסוגלים להמשיך בחייהם גם כאשר אספקט חשוב אחד נפגע (כמו עבודה או אהבה). הם עלולים להיות לפתע חסרי אונים בתחום שנפגע, אך הם ממשיכים להתקדם בכל תחום אחר בחייהם. אחרים מאפשרים לבעיה לחלחל לכל תחומי חייהם ולהפוך לבעיה כוללת. הם מרימים ידיים בכל התחומים כאשר הם נכשלים בתחום אחד מסוים.

    דוגמה: "לא הצלחתי במשמה הזאת, אני כזה כישלון", "אני לא מצליח/ה למצוא עבודה, הדברים פשוט לא הולכים לי…"

    פתרון: למצוא דבר מה שבו אתם יכולים לשלוט בחייכם, ולהתחיל לנקוט פעולה בכיוון הזה. כאשר תעשו זאת ייעלמו חלק מהאמונות המגבילות.

    דוגמה: "אולי כדאי שאקדיש תשומת לב למשימה אחרת, בזה הולך לי דווקא לא רע", " אני לא מצליח/ה למצוא עבודה, אבל זה מאפשר לי לעשות דברים אחרים שחשובים לי ואני מזמן דוחה"

    יחוס אישי (פנימי לעומת חיצוני):

    אנשים מסוימים רואים בכישלון אתגר, אשר נועד לשנות את גישתם או דורש התאמות מסוימות. הם מצליחים לזהות גם נסיבות חיצוניות שיכלו לגרום לבעיה לקרות או להקצין. אחרים רואים בו בעיה הטמונה בהם, פגם אישיותי, הם מאשימים את עצמם בכך שהבעיה נוצרה.

    דוגמה: "לא הצלחתי לעבור את הראיון עבודה, אני פשוט לא טובה מספיק", "אני תמיד מאחרת לכל מקום, אני פשוט בן אדם חסר אחריות".

    פתרון: לראות את מירב הגורמים שתרמו לבעיה ולחפש פתרונות שיתנו מענה לכל אחד מהם.

    דוגמה: אם לא עברתי את הריאיון והגורמים לזה היו שלא הייתי מוכנה מספיק, אולי הייתי בלחץ כי הגעתי ברגע האחרון, אולי המראיין היה קשוח מידי. פתרונות אפשריים יכולים להיות להגיע קצת יותר מוקדם בשביל להקטין את תחושת הלחץ, לקחת איש מקצוע שיכין אותי לראיונות עבודה, אולי לבדוק טוב יותר את המקומות שאני מגישה אליהם מועמדות.

    אם איחרתי והגורמים לזה היו פקקים, אולי אני יכולה לצאת פעם הבאה טיפה מוקדם יותר או לנסוע בדרך אחרת.

    סליגמן מציע להתמודדות עם אמונות מעכבות על ידי וויכוח איתן, תוך שימוש במודל הבא:

    • ראשית חושו את המצוקה שעולה בכם (קראו גם על איך להתמודד עם רגשות שליליים).
    • שימו לב לאמונות שעולות בכם באופן אוטומטי כאשר מתעוררת המצוקה.
    • שימו לב להשלכות הנובעות מאמונות האלה.
    • נהלו ויכוח פנימי עם האמונות השגורות והתנגדו להן.
    • כאשר אתם מתנגדים לאמונות שלכם בהצלחה אתם מתמלאים באקטיביות ושמחה.

    ישנן ארבע דרכים להפוך את הוויכוח שלכם למשכנע:

    • ראיות: הדרך המשכנעת ביותר להתווכח עם אמונות שליליות היא להוכיח שעובדתית היא לא נכונה. בחלק גדול מהמקרים הראיות יהיו לצידכם, מכיוון שבמקרים רבים התגובות השליליות שלנו מוגזמות.
    • אלטרנטיבות: אין כמעט דבר מהדברים שקורים לכם, שיש לו גורם אחד בלבד, לרוב ההתרחשויות יש גורמים רבים. סרקו את כל הגורמים האפשריים שלהם יש חלק באירוע. התמקדו באלה שניתנים לשינוי (לא הקדשתי מספיק זמן להתכונן לראיון), ספציפיים (השאלות בראיון היו קשות במיוחד) ולא אישיים (המראיינת לא הייתה הוגנת בפידבק שלה).
    • משמעויות: גם אם האמונה נכונה, עליכם לשאול את עצמכם מהן המשמעויות. עליכם לשאול את עצמכם מהי הסבירות לתרחיש הגרוע ביותר. (האם זה שקיבלתם שלוש תשובות שליליות לראיון עבודה פירוש הדבר שאיש לא ירצה לקבל אתכם לעבודה לעולם?) בשלב זה חזרו לשיטה הראשונה ונסו שוב למצוא ראיות מעברכם (גם בעבר היו מקרים שלא עברתי ראיונות, אבל בסוף הצלחתי למצוא את המקום עבודה שהתאים לי בצורה הכי טובה).
    • תועלת: לעיתים ההשלכות של היצמדות לאמונה חשובות יותר מהאמת הגלומה בה. איזה תועלת תצמח לי מהיצמדות באמונה שפוגעת בי? אין אמונה נכונה אחת. מה שחשוב באמת מה מהן מחזק אתכם. שיטה אחרת היא לפרט את כל הדברים שביכולתכם לעשות כדי לשנות את המצב בעתיד. גם אם האמונה נכונה כרגע, האם המצב ניתן לשינוי? כיצד תוכלו לעשות אותו?

    שימו לב להשלכות החיובית של האמונות החדשות שלכם, תחגגו אותן בתחושת הצלחה!

    רוצים לשתף אותי בדרכים שעוזרות לכם להתמודד עם אמונות מעכבות? לספר לי במה הכתבה הזאת עזרה לכם? אולי יש נושאים נוספים חשובים שבא לכם לקרוא עליהם? מוזמנים לדבר איתי. lianne.goller@gmail.com

  • השנה מגשימים חלומות

    השנה מגשימים חלומות

    שנה חדשה מתקרבת וזו הזדמנות נהדרת רגע לעצור, להביט על הדברים שהשגנו השנה, דברים שלא ולהציב לעצמנו מטרות לשנה הקרובה.

    חלקנו בוחרים לעשות זאת גם בימי הולדת ושנה אזרחית. אנחנו עוברים על רשימת המטרות שלנו ורואים שלא השגנו שוב חלק מהדברים והם נדחים לשנה הבאה.

    חלומות נועדו בשביל להגשים אותם! תחשבו על זה רגע לא כולנו חולמים על אותם דברים – אחד רוצה להיות זמר, אחר צייר, אחת רוצה לקנות תיק יוקרתי ואחד לעזור לאנשים. חלומות שלנו זה דבר אישי, שמיועד רק בשבילנו. אם אנחנו לא נדאג לעשות פעולות כדי לקדם את עצמנו לעבר החלום שלנו, זה כנראה פשוט לא יקרה.

    מה יכול לעזור לנו להרגיש טוב יותר לגבי ההישגים שלנו בשנה הקרובה? מה הטעויות שאנחנו עושים שמעכבות אותנו בדרך להשגת המטרות? ואיך בכל זאת נצליח להגשים חלומות השנה?

    להכיר בהצלחות שלנו:

    לפני הכל חשוב מאוד שנטפח לעצמנו על השכם על הדברים שכן השגנו. למידה מהצלחות שלנו חשובה לא פחות מלמידה מכישלונות. כאשר אנחנו מכירים תודה לעצמו על ההישגים אנחנו מעלים לעצמנו את מצב הרוח, מתחברים מחדש לכוחות והיכולות שלנו (מסוגלות עצמית), המוטיבציה שלנו עולה ואנחנו מגדילים את הסיכוי שנתנסה בדברים נוספים גם בהמשך. אם הצלחנו בעבר אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להצליח גם בעתיד.

    תרגילים שיכולים לעזור לנו בכך:

    חקר מוקיר (עבר) – חשבו על חוויה (או אירוע עבר משמעותי בחייכם), שבה הרגשתם שאתם מצליחים, שהולך לכם טוב, שהייתם מרוצים או מאושרים – בעבודה, בזוגיות או בכל תחום אחר. תשאלו את עצמכם מה יש בכם שהביא להצלחה של האירוע? בזכות מה זה הלך טוב? איך הסביבה שלכם עזרה לכם? מה נתן לכם אנרגיות וקידם אתכם בתהליך? הישגי העבר שלנו יכולים ללמד אותנו מה עשינו טוב בעבר ולתת לנו כלים בדוקים ועובדים לפעמים הבאות (מוזמנים לקרוא איך הצלחת עבר לימדה אותי להתמודד עם אתגר חדש).

    בסוף יום לרשום לעצמנו רשימה של 10 דברים טובים שקרו לנו (הווה) – רוב החיים שלנו מורכבים לא מאירועי שיא, אלא דווקא מאירועים קטנים ומשמחים. חשוב שנלמד להעריך גם את הדברים הקטנים ביותר (פיניתי למישהו מקום באוטובוס, מישהו חייך אלינו והחזיק לנו את הדלת בכניסה לבניין ועוד)

    לחגוג את ההצלחות שלנו (עתיד) – להצלחות שלנו צריך לתת מקום של כבוד. לעיתים קרובות יש נטייה לסמן וי על מה שהשגנו ולהמשיך ישר הלאה למטרה הבאה. חשוב להקדיש תשומת לב ולחגוג הצלחות ברגע שהן קורות, הרי עבדנו קשה בשביל זה, אז מגיע לנו! הכרה בהצלחות מגדילה מוטיבציה ואת תחושת המסוגלות שלנו. חגיגת ההצלחה מאפשרת להתענג לא רק על האירוע עצמו, אלא גם על המחשבה עליו ובצורה הזאת משמרת את הזיכרון בצורה טובה יותר (קראו גם על השפעתן של מילים ורגשות על זיכרון).

    הטעויות שאנחנו עושים כאשר אנחנו חושבים על העתיד:

    עכשיו כשאמרנו לעצמנו כל הכבוד, בוא נראה איך נוכל להשתפר לקראת המטרות לשנה החדשה.

    אחת הסיבות לכך שאיננו מצליחים להשיג את הדברים שאנו רוצים, היא חוסר מודעות לתהליכים שקורים לנו במוח, כאשר אנחנו חושבים על העתיד. ברגע שנכיר אותם, נדע למה שים לב ואיך להתמודד איתם, זה יעלה משמעותית את הסיכוי להצלחתנו בעתיד.

    1- המוח שלנו משלים פרטים בצורה אוטומטית

    ניבויים שלנו לגבי העתיד לא תמיד נכונים. כאשר אנחנו מדמיינים את תגובתנו לאירועים עתידיים, מוחנו משתמש במה שהוא יודע על הנושא ומשלים אוטומטית מידע לגבי האירוע המדומיין. הדימויים המנטליים נוצרים ללא מודעות מצדנו ואנו מניחים שהם מייצגים בדייקנות את העתיד. הנטייה הזאת יכולה לגרום לנו לדמיין באופן מוטעה אירועים עתידיים שאת ההשלכות שלהם אנחנו מנסים לשקול.

    עובדה זו הומחשה במחקר של פרופסור דייל וסלי גריפין ועמיתיו, בו התבקשו סטודנטים לחזות מה יעשו במגוון מצבים עתידיים. למשל, כמה כסף יסכימו להוציא כדי לחגוג אירוע מיוחד במסעדה. חלק מהמתנדבים התבקשו לתאר את כל הפרטים של האירוע העתידי שדמיינו ולהניח כי המידע מדויק, וחלקם לא תיארו ולא הניחו הנחות כלשהן. לאחר מכן שתי הקבוצות התבקשו לדווח על מידת הביטחון שלהם בנכונותה של התחזית. התוצאות הראו כי מידת הביטחון של שתי הקבוצות הייתה זהה (לקריאת המאמר המלא). מדוע? כי כאשר נשאלו על ארוחת ערב לא התעורר בהם דחף לתחקר על הפרטים של הארוחה. במקום זאת המוח מילא את המידע החסר. חגיגת אירוע במסעדה אינה אירוע בודד אלא משפחה של אירועים, והגדרתה תשפיע על התחזיות לגבי מידת ההנאה הצפויה. למעשה, הניסיון לחזות עד כמה תהינו מארוחה במסעדה בלי לדעת באיזו ארוחה או מסעדה מדובר שקול לניסיון לחזות כמה תשלמו תמורת בית בלי לדעת איזו בית תקנו. יש אינספור אפשרויות של ארוחות במסעדה, והגרסה המסוימת שדמיינו השפיעה על מידת ההנאה שלה ציפו מהחוויה.

    פתרון: מאחר שקבלת פרטים חיונית לתחזית מדויקת של תגובתנו לאירוע מדומיין, כדאי להשהות את התחזיות שלנו ולוודא כי יש לנו כמה שיותר פרטים, לשאול שאלות ולקבל את המידע הרלוונטי בנוגע לאירוע שאת ההחלטה לגביו אנו מנסים לשקול. במידה ואין דרך לקבל את המידע, מומלץ לפחות לסייג את ההחלטה באמירה כגון " אני אהנה מהאירוע במידה והוא יכלול את הפרטים האלה…"

    2- המוח שלנו משמיט פרטים אחרים

    איננו מביאים בחשבון שהמוח שלנו משמיט פרטים וזו אחת הסיבות למה אנחנו טועים לעיתים קרובות בניבוי רגשותינו לאירועים בעתיד. כאשר אנחנו מדמיינים אירוע עתידי, אנחנו רואים בדמיוננו רק את האירוע הבודד ומחסירים המון דברים משמעותיים נוספים שיכולים להתרחש באותו זמן. אנחנו לא מצליחים להשתחרר מהמיקוד של תשומת הלב שלנו ולא נותנים את דעתנו על התרחשות שתהיה רגע לפני האירוע, כמו גם לאחריו, שגם להם השפעה ניכרת על איך נרגיש בסופו של דבר (שמחים או עצובים).

    עובדה זו הומחשה במחקר של פרופסור טימותי וילסון ועמיתיו בו התבקשו סטודנטים לחזות איך ירגישו כמה ימים אחרי ניצחון או הפסד של נבחרת פוטבול של האוניברסיטה. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות אחת מהן התבקשה לתאר את ההתרחשות ביום טיפוסי והשנייה לא. כעבור כמה ימים הם התבקשו לדווח על מידת האושר שהרגישו בפועל. התוצאות הראו כי הלא מתארים הפריזו במידה קיצונית בהערכת ההשפעה שתהיה לניצחון או הפסד על הרגשתם. מדוע? הם התמקדו בהיבט יחיד המשחק. לעומתם, המתארים דייקו יותר בתחזיותיהם כי אולצו להתמקד בכל הפרטים של היום (לקריאת המאמר המלא).

    פתרון: קודם כל להיות מודעים לתהליך שמתרחש במוח. כאשר אנחנו מודעים לכך אנחנו מפנים לשם את תשומת הלב שלנו. כשאנו מדמיינים את העתיד, ישנם גורמים רבים שצריכים לקחת בחשבון, אשר באופן אוטומטי נעדרים מהדימוי המנטלי שלנו. מאחר שלפרטים אלה יש משמעות רבה בניבוי רגשותינו תנסו לדמיין אותו כמה שיותר מפורט, תכללו את כל הדברים הקטנים שיכולים להיות ביום טיפוסי שלכם ותראו איך העתיד הזה משתלב בחייכם.

    3- אנחנו לא מצליחים לדמיין את העתיד בצורה מפורטת – למה לעומת איך?

    אירועים הקרובים אלינו בזמן נראים בפירוט רב יותר מאלה המרוחקים. כאשר אנחנו חושבים על אירועים בעתיד הרחוק, אנו נוטים לחשוב באופן מופשט – למה הם יקרו. אך כאשר אנחנו חושבים על אירועים קרובים, אנו נוטים לחשוב באופן מעשי – איך הם יקרו. זו בדיוק הסיבה למה אנחנו לוקחים על עצמנו התחייבויות שמעוררות בנו חרטה כשמגיע הזמן למלא אותן.

    זה קורה לכולנו. אנחנו מסכימים לקחת משמרת במקום עובד אחר בעוד חודש, אבל כשמגיע הזמן לעשות זאת ואנחנו נאלצים לוותר על הבילוי עם חברים, הקדשת זמן למשפחה או צפייה משחק גמר, אנחנו תוהים מה חשבנו לעצמנו כשאמרנו כן. ובכן, כשאמרנו כן חשבנו על כך במונחים של למה – הסיבות (הוא חבר קרוב) וההשלכות (הוא יעזור לי כשאני אצטרך), במקום איך – הביצוע. אנחנו לא לקחנו בחשבון שהחלפת משמרת נטולת פרטים שדמיינו לא תהיה החלפת משמרת מלאת הפרטים שנחווה בבוא הזמן.

    פתרון: לתרגל את המוח שלנו לחשוב במושגם של איך, על ידי פירוק החלומות ליעדים קרובים יותר בזמן וחלוקה לפעולות קטנות יותר.

    4- אנחנו טועים בניבוי רגשותינו בעתיד

    אנחנו מתקשים להבין שבעתיד נרגיש אחרת ממה שאנחנו מרגישים עכשיו. המידע לגבי הרגשתינו בעתיד אינו זמין לנו, לכן אנחנו מפיקים דימוי מנטלי של תמונת העתיד ולאחר מכן בודקים אילו רגשות עולים לנו. כאשר אנחנו מדמיינים דימויים מנטליים מופעל במוח החלק שאחראי על ראיה (הקורטקס הוויזואלי). כאשר אנחנו מדמיינים צלילים מופעל האזור האחראי על השמיעה (הקורטקס האודיטורי). האזורים במוח אשר אחראים על רגשות לאירועים אמיתיים מגיבים גם לאירועים מדומיינים. בחוויה ויזואלית או שמיעתית אנחנו יודעים להבדיל בין דמיון למציאות. לגבי הרגשתנו זה לא כל כך עובד. אם היה לכם יום נוראי סביר להניח שיהיה לכם מאוד קשה לדמיין כי תיהנו מהאירוע עתידי. המוח תמיד מדווח קודם על המציאות (מה שעוזר לנו להימנע מתאונה תוך כדי חלימה בהקיץ), איך אנחנו לא יודעים להבדיל בין מציאות לדמיון במקרה של רגשות. איננו יכולים להרגיש טוב בנוגע לעתיד דמיוני כאשר אנחנו מרגישים רע בנוגע להווה ממשי.

    תופעה מאוד מוכרת לכולנו, שגם נבדקה מחקרית, כאשר אנחנו נמצאים בסופר זמן קצר לאחר שאכלנו ומנסים להחליט מה נרצה לאכול בשבוע הבא, אנחנו נוטים להקטין מתחושת התיאבון העתידית שלנו. אנחנו מתקשים לדמיין שנהיה רעבים כאשר אנחנו שבעים, לכן איננו מרגישים צורך להתכונן לשובו הבלתי נמנע של הרעב.

    הפתרון: להכיר בכך. לשים לב לרגשות שלנו בזמן אמת ולהבין לאיזה אירוע הם שייכים, לפני שאנחנו משליכים זאת על האירוע שאנחנו שוקלים. לתרגל יומן תודות, לחפש דרכים לעלות מצב רוח לפני שמדמיינים את העתיד הרצוי לנו.

    אז מה זה בכלל חלומות?

    באחת הסדנאות אחד מהמשתתפים שאל אותי מה ההבדל בין מטרה, חלום ופנטזיה.

    פנטזיה אינה בהכרח דבר שאתם רוצים להשיג. חלום הוא שאיפה למשהו שהיינו רוצים להשיג בעתיד. מטרה היא חלום עם תאריך יעד. בואו נבין את העיקרון מבחינה מחקרית.

    הפנטזיה על החלום עלולה לעיתים לעכב את הגשמתו:

    מחשבות על העתיד עשויות להסב לנו עונג. אנחנו חולמים בהקיץ על ההצלחה של העסק החדש שלנו, על הקידום בעבודה, על שיחת הטלפון של אריאלה ממפעל הפיס שתודיעה לנו על הזכייה, לא מפני שאנחנו בהכרח מצפים או רוצים שהדברים האלה יקרו, אלא מפני שמחשבה עליהם היא מקור להנאה. מחקרים מראים כי כשאנו חולמים על העתיד, אנו נוטים לראות את עצמנו כמצליחים ומשיגים ולא כמתקשים ונכשלים. אנחנו כל כך נהנים מהמחשבות על העתיד שלנו שלפעמים אנחנו מעדיפים לדמיין אותו מאשר להגיע אליו.

    באחד המחקרים נאמר למתנדבים שזכו בארוחה חינם במסעדה צרפתית מפוארת, לאחר מכן נשאלו מתי ירצו לאכול אותה. השבוע? שבוע הבא? על אף הפיתויים העדיפו רוב המשתתפים לדחות את הביקור במסעדה (לקראית המאמר המלא). מדוע דחו את הביקור במסעדה? כי דחיית הנאה מאפשרת להתענג לא רק על האירוע עצמו, אלא גם על המחשבה עליה. למעשה יש אירועים שאנחנו נהנים מהם יותר בדמיון מאשר במציאות ובמצב זה אנחנו עשויים לדחות את האירוע לעד.

    במחקר אחר התבקשו מתנדבים לדמיין שהם מזמינים אדם שבו הם מאוהבים לצאת איתם. החוקרים גילו כי ככל שהפנטזיות של המשתתפים על פנייה לאהוב היו מפורטות ומעניינות יותר כך ירדה הסבירות שיעשו זאת בחודשים הקרובים (לקריאת המאמר המלא). למעשה, להדמיה זו של הגשמת משאלה יכולה להיות השפעה מרגיעה, מה שיכול לגרום לכך שנשקיע פחות אנרגיה ומאמצים כדי להפוך את רצונותינו למציאות.

    איך הופכים חלום למטרה?

    הפסיכולוגית גבריאל אוטינגן חוקרת במשך יותר משני עשורים את המנגנונים של הגשמת משאלות, החל משלב מחשבה על המשאלה ועד למימוש. אוטינגן מצאה כי אם אנחנו מאמינים ביכולתנו להגשים את החלומות שלנו יש יותר סיכוי שנעשה זאת, לעומת זאת כאשר הציפיות שלנו מעצמנו נמוכות, החלומות יינטשו או יידחו.

    החוקרת מציעה שיטה אשר נקראת WOOP (Wish Outcome Obstacle Plan) בתרגום לעברית: משאלה-תוצאה-מכשולים-תכנית (לקריאת המאמר המלא). בחינת החלומות באמצעות כלים כגון WOOP יכול לעזור לנו להתמודד עם ההתנגדות הפנימית המונעת מאתנו לממש אותן.

    משאלה – למה אני באמת מייחל?

    קחו לכם 5-10 דקות של שקט ותשאלו את עצמכם שאלה אחת: מה אני באמת רוצה? המפתח הוא לשאול את השאלה ולחכות בסבלנות לתשובה. המשאלות שלנו מייצגות עתיד מבוקש, עוזרות להבין לאן אנחנו רוצים להגיע ומי אנחנו רוצים להיות. הקדישו זמן לרצונות שלכם. העניקו להם את מלוא תשומת הלב והקשיבו בלב פתוח.

    תוצאה- מהי התוצאה הטובה ביותר האפשרית אם רצוני יתגשם?

    כיצד תרגישו כשתגיעו לשם? מאושרים יותר? תרגישו הקלה? איך יראו חייכם ברגע שהמשאלה תתממש? איך תרגישו לגבי עצמכם? לגבי הסביבה שלכם? דייקו את התוצאה הטובה ביותר שלכם ותחיו אותה באופן כמה שיותר מוחשי בדמיון.

    מחקרים מוכיחים כי סיבות חיוביות (להרגיש טוב, להיות גאה בעצמי, להגדיל תחושת מסוגלות) מועילות הרבה יותר ליצירת שינוי מסיבות שליליות (כגון: להימנע ממחלה, אשמה או בושה) (קראו גם איך ליצור שינוי שיחזיק מעמד).

    מכשולים- מה יכול לעכב או לחסום אותי בדרך להגשמת המשאלה?

    הבנת המכשולים שיכולים לעמוד בדרכנו יכולה להניע אותנו לתכנן תכנית להתגבר עליהם ולממש את רצונותינו. מאחורי המכשולים עומדים לעתים קרובות רגשות, אמונות לא רציונליות, הרגלים רעים או נטייה להרים ידיים (קראו גם על איך להתמודד עם אמונות מעכבות).

    איזה מכשולים יכולים להתעורר ולהפריע לכם לממש את משאלתכם? נסו להעמיק כדי להבין מה עומד מאחורי החסם שלכם. אולי תגלו שמה שחשבתם מונע ממך להגשים את משאלתכם אינו חיצוני כפי שתמיד חשבתם, אלא התנגדות פנימית. זה מאוד מועיל להשיג בהירות לגבי מה עומד באמת בינך לבין החלומות שלך, כי זה עוזר להעריך דרכים להתגבר על המכשול. זה יכול גם לעזור להבין שהחסם שלך לוקח ממך מחיר כבד מידי, מה שיעזור בתורו לוותר על התירוצים, לצאת מהפנטזיה וללכת אחרי החלומות שלך.

    תכנית- מה אתה יכול לעשות כדי להתגבר על חסם הזה?

    בשלב הזה אנחנו מכינים תכנית פעולה להתמודדות עם החסם במידה והוא עולה. לכל חסם אפשרי שיכול לעלות בדרך אנחנו רושמים פתרון אפשרי להתמודדות איתו. להכין תכנית אם-אז, שנוכל להשתמש בה כאשר אנחנו מתמודדים עם המכשול.

    עכשיו כשהבנו מה אנחנו רוצים, למדנו מה יכול להפריע ובנינו תכנית להתמודד עם המכשולים, אנחנו יכולים לעבור לפעולה.

    זה טוב לחלום בגדול, אבל להתחיל כדאי בקטן.

    שיטת הצעדים הקטנים

    מאמצים גדולים אינם מביאים בחשבון מכשולים שעלולים לעמוד בדרך: חוסר זמן, תקציב דוחק, אירועים חיים שונים. הצעדים הקטנים נותנים מענה למכשולים אלה. אחרי ההתנסות בפועלה בצעדים קטנים, לעיתים קרובות אנחנו מגלים כי פיתחנו משיכה להתנהגות החדשה ושהגענו ליעד מבלי מאמץ מודע נוסף מצדנו. (קראו גם איך להציב יעדים ברי השגה- מחשיבה לעשייה).

    לבחור במה להתמקד

    אם ננסה ישר להגשים יותר מידי חלומות לא נצליח להתפנות עד הסוף לאף אחד מהם, נהנה פחות מהדרך והיכולת שלנו באמת להגשים אותם תרד באופן דרמטי. על מנת שנצליח להתמקד במשהו אחד, נצטרך בשלב הזה להגיד לא למשהו אחר. בדרך הזאת יהיה לנו זמן ומשאבים להגשים את מה שהכי חשוב לנו.

    דד-ליינים

    אם לא נקבע לנו תאריכי יעד לא נצליח להגיע אליו. החיים מלאים בעשיה ושגרה, הדד-ליינים הם אלה שמכניסים אותנו לעשיה. אם לא נקבע אותם תמיד יהיה משהו חשוב יותר לעשות.

    ליהנות מהתהליך

    אנחנו יכולים לשלוט במטרות שאנחנו מציבים לעצמנו ובמאמצים שנשקיע בכך, אבל התוצאה עשויה להתעכב. חשוב שנלמד ליהנות מהדרך ונפרגן לעצמנו על התהליך והמאמץ, אחרת אנחנו יכולים לפרוש רגע לפני שהגענו ליעד.

    להקשיב לקול הפנימי שלנו

    חשוב מפעם לפעם להזכיר לעצמנו מה הסיבה שהתחלתי לעשות את הדברים. ברגע של קושי המוטיבציה הפנימית היא זו שתצליח לשמור עלינו ולדאוג לכך שנמשיך בעשיה ונתקדם לעבר המטרה שלנו. זה גם מה שייתן לנו במידת הצורך את הכוח להתוות לעצמנו דרך גם אם אינה מקובלת על אחרים.

    להיעזר בניסיונם של אחרים

    במקום לנסות להבין הכל בכוחות עצמנו, אנחנו יכולים לשאול את אלה שכבר יש להם ניסיון בכך. כמעט כל הידע שלנו נרכש מאדם אחר. אנחנו יודעים את ההיסטוריה של המדינה כי מישהו חלק אותה איתנו. הורים, חברים, עמיתים לעבודה, מורים, שכנים, מאמנים, נהגי מוניות, ספרים ומפורסמים – לכל אחד מהם יש מידע לגבי איך נראים חיים בעתיד מסוג מסוים. הם יכולים לעזור לנו מניסיונם, לספר מה עבד להם יותר ומה פחות וכך לחסוך לנו הרבה זמן, מאמץ, דמעות ויזע.

    "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" מזכיר לנו דודו טסה בשיר שלו.

    פרופסור טל בן שחר אומר "ציפיות נמוכות מונעות מאתנו להגיע למקומות שנמצאים בהישג ידינו, ובסופו של דבר תורמות לאומללותנו, כי אנחנו יודעים שלא הגשמנו את הפוטנציאל שלנו. גם אם נכשלנו בהגשמת חלום שהיה לנו, סביר להניח כי הרחבנו את אופקינו והגשמנו חלומות אחרים. המאמץ להגשים חלומות הוא מהות החיים."

    אני מאחלת לכם שתגשימו חלומות ותיהנו מהדרך!

    שתהיה לכם שנה מעולה!

    באהבה, ליאן 💗

  • רענון מערכות יחסים

    רענון מערכות יחסים

    "רגש הוא עובדה, אנרגיית חיים שקיימת בנו. כשאנו מתווכחים עמה, היא רק מתעצמת ואנחנו נותרים מתוסכלים." ~ אילת דה פיצ׳וטו

    תדמיינו לעצמכם שאתם מכינים ספל תה חם, טעים ומהביל (או משקה אחר שאתם אוהבים). אתם שותים אותו בכיף ומתענגים עליו, אבל משהו מפריע לכם באמצע ואתם לא מסיימים את התה ומשאירים את הכוס על השיש. יום למחרת אתם מוסיפים לאותו ספל עוד משקה טעים, מבלי ששפכתם את המשקה הקודם ושטפתם את הספל. משהו מוזר לכם בטעם אבל אתם ממשיכים לשתות אותו. אז שוב משהו מפריע לכם ואתם משאירים את הספל ושוב מוזגים לאותו ספל תוספת של משקה וככה חוזר חלילה. כנראה שבשלב כלשהו הטעם יהפוך להיות בלתי נסבל, בלי קשר לכמה משקה חדש וטעים תוסיפו לכוס.

    עכשיו תדמיינו שזו המערכת יחסים שלכם. אנחנו מתחילים מערכות יחסים עם "ספל נקי ומשקה חדש". בהדרגה נשארות "שאיריות" של רגעים (נעים וכאלה שפחות) שלא דיברנו עליהם, התעלמנו מהם או הדחקנו. אנחנו מנסים להוסיף עוד ועוד רגעים יפים של חופשות, כיף וחוויות חיוביות, אבל משהו לא עובד. מה לדעתכם יקרה למערכת יחסים שלכם במצב זה? ככל הנראה תרגישו שהיא כבר לא נעימה לכם, לא כמו פעם ותרצו להיפרד "מהכוס המלוכלכת ולרכוש כוס חדשה ונקיה". ומה יקרה לכוס החדשה והנקייה אחרי כמה זמן שלא תשטפו אותה ולא תשפכו את המשקה הישן? כנראה תצטרכו לקנות עוד הרבה כוסות נקיות עד סוף החיים. אנחנו הרי לא פועלים כך עם כוסות, אז למה אנחנו בוחרים לפעול כך במערכות יחסים שלנו?

    אולי אפשר פשוט לעצור, לשפוך את המשקה ולשטוף את הכוס? במיוחד אם מדובר במערכת יחסים שמאוד חשובה לכם או כזאת שלא ניתן באמת להיפטר ממנה (כמו הורים או אחים). אנחנו שוכחים להגיד למי שנמצא אתנו (אמא, אבא, חבר/ה, בן או בת הזוג) תודה על משהו טוב שעשו בשבילנו או לחילופין מה שהפריע לנו בהתנהגות שלהם. אחרי כמה זמן המערכת יחסים הופכת להיות עכורה ולא נעימה בכלל, עם הרבה שאיריות מיום האתמול. מה זה שטיפת הכוס הזאת ושפיכת המשקה? זה השיח שלנו מול אנשים על הרגשות שלנו.

    הרגשות שלנו נועדו לשרת אותנו. סיטואציה נעימה והרגשות שלנו כלפיה מראים לנו מה נעים ונכון לנו בחיים ומקדמים אותנו לקראת, כדי שנוכל לקבל יותר מהטוב והנעים. סיטואציה לא נעימה במערכת יחסים קיימת כדי להזכיר לנו שמשהו צריך להשתנות או להשתפר, ונחשו מה? גם דוחפת אותנו קדימה לכיוון הדבר הטוב יותר.

    רגשות הם המצפן שלנו בחיים. גם רגשות טובים, אם לא נדבר עליהם, ישאירו טעם מר. גם הרגשות הלא נעימים, לא ייעלמו לבד אם לא נדאג "לשטוף" אותם מידי פעם, לדבר עם הקרובים לנו על מה שהפריע לנו. קחו כל אירוע משמעותי בחייכם – חתונה, עבודה חדשה, חופשה, אירוע משפחתי – אילו רגשות היו באירוע? כל אירוע בחיינו גם כשבסיסו חיובי מהול ברגשות נעימים וכאלה שפחות. חתונה היא אירוע משמח, שמסמלת חיבור בין משפחות, כוללת הרבה לחץ להספיק את כל הדברים ולדאוג שהאורחים ייהנו. תחילת עבודה במקום חדש מאוד מרגשת, ציפייה להתחלה חדשה, מהולה בדאגה מפני הצפוי לנו, מחשבות על איך נתמודד עם אתגרים, פחד, חששות. כשאנו לא מרשים לעצמנו להרגיש רגשות כמו עצב, כעס או פחד אנחנו מגבילים את יכולתנו להרגיש שמחה, אושר ואהבה. כל הרגשות זורמים באותו ערוץ רגשי וכשאנו חוסמים מערכות רגשות אחת, אנו חוסמים בעקיפין גם את האחרת.

    למה בכלל צריך לדבר על הרגשות שלנו?

    אנו נוטים להחיל על אנשים שאנחנו מעריכים יותר מכל את אותה החשיבה שאנחנו מחילים על עצמנו. אנחנו משערים שכולם חושבים כמונו, מגיבים כמונו ומצפים מהאחר שיבין את כוונתנו, מבלי שטרחנו להגיד מה אנחנו מרגישים ומה צריכים. יש איזה ציפייה שזה ששטפנו היום כלים או סידרנו את החדר עבודה של הבן זוג ירמוז לו ש"אנחנו אוהבים אותו". גם אם אנחנו זוכרים אולי להגיד מדי פעם את המילים האלה לבני הזוג, אבל מה עם הורים, חברים, אחים? כשאני שואלת את המתאמנים שלי מתי אמרו פעם אחרונה לבני משפחה "אני אוהב/ת אותך" או "את/ה חשוב/ה לי" התשובה שאני מקבלת לעיתים קרובות "הם יודעים את זה". כמה פעמים אמרתם לאדם קרוב "תודה, על זה שאתה בחיי!" או "סליחה, אבל פגע בי ש…"

    זה כמו בבדיחה הישנה:

    -למה אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי?

    -אמרתי לך כשהתחתנו, אם משהו ישתנה אני אעדכן.

    למה לדבר על רגשות נעימים?

    ישנה חשיבות מאוד גדולה לאמירת תודה ודברי הערכה במערכות יחסים. במחקר שערך פרופ' רוברט אמונס נמצא כי אנשים שניהלו יומני תודה לא רק הרגישו קרובים יותר לאנשים אחרים ונטו יותר להושיט להם עזרה, אלא גם נתפסו כעוזרים וכאכפתיים יותר על ידי האנשים במעגל החברתי הקרוב. בני משפחה, חברים ועמיתים העידו שוב ושוב שהם אכן נראים מאושרים יותר ונעים יותר לשהות במחציתם (לקריאת המאמר). מחקרים מראים שאנשים שמכירים תודה לאנשים מסוימים חווים קשרים קרובים יותר ו"איכותיים" יותר עמם (לקריאת המאמר). הכרת תודה יוצרת הלך רוח חיובי בתחום היחסים הבינאישיים והופכת את האדם החווה רגש זה לידידותי יותר. כשאנחנו נעשים מודעים באמת לערכם של חברים ובני משפחה, אנו נוטים להתייחס אליהם יפה יותר, ולייצר מין לולאת משוב חיובי, שבה יחסים הדוקים ראויים לתודה, וזה למעשה מחזק את היחסים עצמם. יתר על כן, הסבת תשומת הלב לדברים טובים שקיבלנו מאנשים אחרים גורמת לנו לחוש אהובים, מוגנים ורצויים. נראה שהכרת תודה משמשת אבן יסוד ביצירת מערכות יחסים וקשרים חברתיים. מחקר שערך פרופ' מרטין סליגמן הראה כי אנשים שהכירו תודה בצורה ישירה – בטלפון, במכתב או פנים מול פנים – הרגישו מאושרים יותר ומדוכאים פחות באופן מיידי והעליה הזאת נשמרה שבוע ואפילו חודש אחרי השיחה (לקריאת המאמר).

    הפסיכולוגית ליסה ארנגו אומרת שהמילים הם החמצן של מערכת יחסים, זה מה שמשאיר אותה בחיים. זה מחזק את הרגשות שלנו ועוזר להזכיר ליקירינו – בין אם בן/בת הזוג, אח/ות, ילד או הורה – שאנחנו שם בשבילם ושהם חשובים לנו. לדברי הפסיכולוגית מה שאנשים מחפשים זה נוכחות רגשית. אנחנו יכולים פיזית ממש לעמוד ליד מישהו ובכל זאת להיות במרחק קילומטרים מבחינה רגשית. יש סיבה טובה להגיד למישהו על הרגשות שלנו כלפיו ולא רק לרמוז. ילדים, בני זוג, הורים ואנשים נוספים בחיינו זקוקים לתזכורת יומיומית לעובדה שאנחנו אוהבים אותם. אחרי הכל, אנחנו חיים בעולם שיכול להשאיר שקעים עמוקים על חיינו. כואב שם בחוץ. לעיתים קרובות אפילו זר יכול לפגוע בטעות במקומות הכי כואבים שלנו. מה שמחזיק אותנו בזמנים של ספק עצמי, פחד או כאב הוא לא רק התקווה לאהבה, אלא הידיעה שמישהו אוהב אותנו ואנחנו חשובים לו. המונח אהבה מרמז הן על קבלה והן על נכונות להציב את הצרכים של מישהו לפני הצרכים שלנו. זוהי הצהרתנו כלפי אדם שהוא מספיק טוב בשבילנו למרות היותו לא מושלם. אל תזלזלו בחשיבות האמירה של "אני אוהב/ת אותך". אהבה וקבלה זה הדברים החשובים בחיים. הבעת חיבה כלפי האחר בונה גשרים, מחממת ללבות ויכולה אפילו לשנות חיים. זה הבסיס ליחסים קרובים.

    אז למה שלא תספרו לאנשים בחייכם את המשמעות הגדולה שיש לקשר איתם עבורכם, את הדרכים בהן הם הוסיפו לחייכם. ספרו להם משהו שאתה אוהבים או מעריצים בהם, משהו שלמדתם מהם. איך היותם חלק מהחיים שלכם שינתה אתכם לטובה. רוצים להפוך את חייכם ומערכות היחסים שלכם להרבה יותר עשירים ומספקים? דברו רגשות. המילים שלכם יכולות לעורר לבבות ולהפוך לחלק מהרגעים הבלתי נשכחים ביותר של מישהו. תחושה שהם יעריכו ויזכרו כאחד מאוצרות חייהם.

    למה לדבר על רגשות לא נעימים? (קראו גם על איך להתמודד עם רגשות שליליים)

    אנחנו משתמשים בעיוות חשיבה "קריאת מחשבות" בקשרים שלנו עם אנשים אחרים. אנחנו יודעים מראש איך האדם השני יגיב במידה ונגיד לו את מה שהפריע לנו. אנחנו מסיקים משום מה שמישהו לא מעריך אותנו וכה משוכנעים בכך עד שלא טורחים כלל לבדוק את העובדות. החשיבה שלנו הופכת להיות נבואה שמגשימה את עצמה. מכיוון שאנחנו מצפים לעוינות מצד אדם מסוים, אנו עלולים להגיב בכעס, ובכך לעוררו את העוינות שציפינו לה.

    גם מסרים בלתי מילוליים שאנחנו משגרים משפיעים יותר ממה שאנחנו חושבים. כשאנחנו חווים את התחושה הזאת "אני פשוט יודע שמשהו עובר עליו" זה משקף את פעילותם של מעגלי העצבים החברתיים שלנו. המוח החברתי מכוון אותנו אל מצבם הפנימים של אנשים בחברתנו ומושפע מהם. ד"ר דניאל גולמן מתאר בספרו "אינטליגנציה חברתית" את הייחודיות של הדבקה רגשית והשפעותיה. אדם המדחיק את רגשותיו ירגיש מתוח ולחוץ בשיחה, פזור דעת ומוטרד. המתח לא יהיה מוחשי בלבד אלא גם מדבק. למעשה יחסים עם מישהו שאנחנו נמצאים בחברתו ביום-יום במשך שנים, יכולים לעצב מחדש את מוחנו. הפגנת רגשות היא אוטומטית ובלתי מודעת, והדחקתה דורשת מאמץ, ורק לעיתים רחוקות נוחלת בהצלחה מלאה.

    כאשר אנחנו מנסים לדכא את הרגשות הלא נעימים שלנו אנו עושים זאת על ידי שימוש בכוח רצון. הבעיה היא שכוח רצון שלנו הוא משאב מוגבל ויש גבול למידת היכולת שלנו לפעול על ידו, כפי שמראים המחקרים: אנשים המפעילים שליטה עצמית רבה, למשל, מדכאים מחשבות אסורות, מתייאשים מהר יותר כשהם מתבקשים לפתור חידות בלתי פתירות. ניכרת ירידה בסיבולת הפיזית של אנשים שניסו לשלוט על תגובותיהם הרגשיות (לקריאת המאמר). אנשים המשקיעים את כוח רצונם במטלות כגון שליטה ברגשות כשהם צופים בסרט מעיק, נעשים לאחר מכן תוקפניים יותר, והסבירות שיריבו עם בן או בת זוגם גדלה (לקריאת המאמר, מאמר נוסף ). באחד המחקרים הנבדקים מיצו את כוח הרצון שלהם כשמיקדו את תשומת לבם במטלה קשה, הם התבקשו לבטא קרבה אינטימית נוחה עם בני או בנות הזוג, מחשבותיהם על מין והתנהגותם המינית הייתה מרוסנת פחות (לקריאת המאמר). שליטה עצמית מאומצת מכלה את המאגרים המוגבלים של כוח הרצון.

    רגשות שליליים לא נעלמים כאשר אנחנו מתעלמים מהם. עם רגשות עזים, במיוחד כאלה כמו דאגה וחוסר ודאות, קל להיתקע בהרהורים; המוח שלנו מהרהר בשאלה באופן אובססיבי, עובר על מה שקרה או מדמיין מה עלול לקרות. לרגשות שהתעלמו יש נטייה להתעצם ולהראות את עצמם בדרכים חדשות. אחת האסטרטגיות הטובות להתמודד איתם היא על ידי דיבור. מחקרי הדמיית מוח מצאו שעצם הביטוי של רגשות במילים הפחית את פעילות המוח באמיגדלה, אחד האזורים העיקריים במוח שקשורים לעיבוד תגובות רגשיות (לקריאת המאמר). כלומר, דיבור על רגשות מוריד את עוצמתם (קראו גם על איך להתמודד עם אתגרים בעזרת הפעלת שיקול דעת). כמו כן, להיפתח בפני מישהו אחר מחזיר אותנו להווה, ולתוך חשיבה פרודוקטיבית יותר, שלמעשה יכול לעזור לנו לעשות משהו בקשר לתחושה. שיתוף הרגשות והמחשבות שלנו מאפשר לנו לקבל נקודות מבט חדשות על המצב ולנתח את המצב באופן אובייקטיבי יותר.

    אז איך לעשות זאת נכון?

    רובינו יודעים באופן אינטואיטיבי כיצד לנהל נכון את השיחות האלה. למשל לנסח תלונה ("למה לא התקשרת?") במקום ביקורת ("אתה אף פעם לא זוכר כלום"). בתלונה אנחנו אומרים במפורש מה פגע בנו, מותחים ביקורת על מעשה, לא על אופיו של האדם, ומציינים כיצד הרגשנו כתוצאה מזה: "כאב לי ש…" במקום "אתה בן אדם רע". ביקורת נותנת לאדם הרגשה של בושה, של היותו לא אהוד, מואשם, פגום במשהו וכל אלה מוליכים לתגובה של התגוננות, ולאו דווקא לצעדים לשיפור.

    תומס גורדון פיתח את המושג הצהרת "אני", אשר מאפשרת לדוברים להיות אסרטיביים מבלי להעלות האשמות. בשימוש נכון, הצהרות "אני" יכולות לסייע לטפח תקשורת חיובית במערכות יחסים ועוזרות להן להתחזק, שכן שיתוף רגשות ומחשבות בצורה כנה ופתוחה מאפשר להתקרב ברמה הרגשית. הצהרות "אני" מסייעות להתמודד עם חילוקי דעות, מכיוון שהן מאפשרות להביע את דעתנו ורגשותינו זה לזה מבלי להטיל אשמה ועומס נוסף על מערכת היחסים. הן עוזרות לאדם להיות מודע להתנהגות בעייתית ומאלצות את הדובר לקחת אחריות על מחשבותיו ורגשותיו במקום להאשים בהן מישהו אחר. ייתכן שלבני משפחה יהיה קל יותר לתקשר ולהיות פתוחים לשמוע כיצד מעשיהם השפיעו על אחרים, כאשר השפה שבה נעשה שימוש אינה מאשימה.

    איך משתמשים בשיטה?

    רובינו לא מתקשרים באופן טבעי עם הצהרות "אני", ולעתים קרובות נדרש קצת תרגול לפני שאנחנו מצליחים להשתמש בהן ביעילות. עם זאת, בדרך כלל כולם יכולים ללמוד להשתמש בהצהרת "אני", כולל ילדים. ישנה נוסחה סכמתית מובנית לבניית משפטים שיכולה להקל בתחילת הדרך:

    אני מרגיש/ה____ כאשר___ בגלל____. מה שאני צריכ/ה זה______.

    אנחנו צריכים ללמוד לדבר רגשות. ביטוי כגון "אני מרגישה שבא לי להרוג אותך" זה לא רגש 😉. רגשות הם מילה אחת: "אני כועסת, אני עצובה, אני מאוכזבת…" והם לא כוללים את הפרשנות שאנחנו נותנים לסיטואציה. זוכרים? לדבר על פעולות ("אני כועסת כי הפעולה שעשית עצבנה אותי") ולא על אופי של אדם ("אני כועסת כי אתה בן אדם מעצבן"🤦‍♀️) . מערכת יחסים מאושרת היא גם ידידות אמיצה ואנחנו צריכים להרגיש בנוח לדבר עם ידידינו גם על דברים שמפריעים לנו.

    אין בן אדם בעולם שהצליח לבנות אימפריה לבדו. אפילו לרובינזון קרוזו היה את ששת. אנחנו זקוקים לקשרים שלנו עם אנשים. מערכות יחסים זה כוח. כמה שנטפח יותר מערכות יחסים טובות כך יעלה הסיכוי שנצליח יותר בחיים. יתר על כן, מחקרים מראים שוב ושוב את חשיבות המערכות יחסים בהקשר של רמת האושר שלנו. כמובן חשוב שהמערכות יחסים האלה יהיו טובות. תזכרו, המדידה היא באיכות ולא בכמות מערכות היחסים שהחלפנו בחיינו.

    מי הם האנשים הקרובים בחייכם?

    אמא, אבא, חבר/ה, בן/ת זוג?

    איך אתם מביעים בפניהם את הרגשות שלכם?

    רוצים לשתף אותי בדרכים שלכם להביע רגשות?

    לשתף אותי במה הכתבה הזאת עזרה לכם?

    מוזמנים לדבר איתי💗

    lianne.goller@gmail.com

  • פחד מכישלון

    פחד מכישלון

    "רק מי שמעז להיכשל בגדול יוכל להצליח בגדול." ~ רוברט קנדי

    האם יש דבר כזה כישלון?

    רובינו מבינים בתוך תוכנו שאין באמת דבר כזה וזהו חלק בלתי נפרד מתהליך. אך כאשר הציפיות שלנו לא מתגשמות אנחנו מתייחסים להבנה הזאת כתאורטית בלבד. הפחד מכישלון הוא הסיבה העיקרית לעסקים שלא נפתחים, קשרים שלא נוצרים, קורסים שאיננו הולכים אליהם, יוזמות שלא מתרוממות, כל אלה ועוד נפגעים מהפחד שלנו להיכשל. כמה פעמים נמנעתם מליצור קשר עם מישהו מהעבר שמה אולי הוא לא רוצה לדבר אתכם, להושיט או לבקש עזרה, לגשת למישהו שרציתם, להביע את דעתכם בפני אנשים שמה לא יקבלו את דעתכם, לנסות משהו חדש, לעזוב את מרחב הנוחות שלכם? הפחד הזה הוא שיקבע אם נתחיל או לא משהו חשוב, והוא עשוי להיות זה שיקבע אם ננצח או נפסיד. הוא משפיע על איכות חיינו, יעילותנו ועל מידת ההצלחה שלנו בחיים.

    בספרה "לקפוץ למים" ד"ר אנאבלה שקד מסבירה כי הניסיון להימנע מכישלון היא תוצאה של השפעת מנגנוני ההישרדות שלנו. מנגנונים אלה משותפים לנו ולבעלי החיים. לבעלי חיים ההישרדות חשובה יותר מקבלת עונג. לכן, כאשר הם נאלצים לבחור בין הימנעות מסכנה להשגת מטרה, לרוב הם יבחרו באפשרות הראשונה. לבעל חיים קבלת החלטה לא נכונה במצב זה יכולה לעלות בחייו. אצל בני אדם בדרך כלל קבלת ההחלטות לא מתרחשת במצבים כל כך גורליים, ואף בדרך כלל יש לנו יותר אפשרויות בחירה. אצלנו לרוב המחיר הרבה יותר נמוך, זה יכול לנוע בין בזבוז זמן או הפסד כספי לבין פגיעה רגשית.

    אם נתעמק קצת בחקר המוח, האזור שאחראי על המצב הזה נקרא אמיגדלה והיא אחראית להישרדותנו. האמיגדלה שולטת על תגובות הילחם, קפא או ברח שלנו, מעוררת את הגוף לנוכח סכנה, והיא האחראית על הפחד והרגשות שלנו. אם אנחנו נמצאים במצב של סכנה האמיגדלה לא רוצה שנבזבז זמן על התעמקות בפרטי הבעיה ודרכי התמודדות אפשריים ולכן היא מאטה או עוצרת תפקודים שאינם משרתים את היכולת הגופנית לברוח או להילחם. זה יכול להיות רלוונטי כאשר מכונית בכביש סוטה מהנתיב שלה לעברנו או שעלינו לברוח מבית עולה באש. הבעיה נעוצה בכך שהאמיגדלה אינה יודעת להבדיל בין פחד לנוכח סכנה "אמיתית" לבין מצב בו אנו חווים פחד מכיוון שאנחנו עומדים בפני איזשהו שינוי בחיינו. המוח בנוי כך שכל אתגר או הזדמנות או השתוקקות מעוררות דרגה מסוימת של פחד. בין שהאתגר הוא ראיון עבודה או פגישה עם אדם חדש, האמיגדלה שולחת התראה לגוף להתכונן לפעולה ובכך מגבילה את החשיבה שלנו. (קראו גם איך האמיגדלה מעכבת אותנו בעשיה ואיך להתמודד עם זה). לעיתים הפחד מכישלון כל כך חזק שהוא גורם לשיתוק וחוסם את היכולת שלנו לחשוב בצורה רציונלית.

    תסתכלו לפחד בעיניים:

    חשבו על משהו שאתם רוצים או צריכים לעשות ונמנעים מעשייתו בגלל הפחד מכישלון.

    תרשמו לעצמכם על דף – מה באמת מפחיד אותי? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? מה באמת יקרה אם אכשל? מה ארגיש כתוצאה מזה?

    עכשיו התבוננו במה שכתבתם.

    האם יש לכם כלים להתמודד עם חלק מהבעיות ולהכין תכנית פעולה מראש? במידה וכן תכינו תכנית אם-אז.

    מה יקרה אם לא תנסו? איך תרגישו?

    האם יתכן שחלק מהפחדים יתממשו דווקא אם לא תעשו את הצעד שאתם נמנעים ממנו?

    אחרי שכתבת את כל הפחדים, האם זה עדיין כל כך מפחיד? לעיתים קרובות עצם כתיבת הפחדים והאפשרות לראות אותם בצורה ברורה מול עיניכם יכולה לשפר את הרגשתכם ולהקטין את החשש.

    כשתינוק לומד ללכת הוא נופל וקם שוב ושוב. התגובה של המבוגרים לנפילות האלה היא בדרך כלל של עידוד- "הכל בסדר", "תנסה שוב", "קדימה, אתה תכף מצליח". הנימה בה הדברים נאמרים היא ידידותית ואופטימית. אנחנו לא כועסים על ילד שרק למד לכתוב על זה שעשה שגיאת כתיב. אנו שמחים על כל הצלחה הקטנה, על ההתקדמות, אומרים "כל הכבוד על המאמץ!". אנחנו מבינים שזה חלק מתהליך הלמידה. לא ככה זה עם הטעויות שלנו. לעיתים קרובות אנו לא מתייחסים לעצמנו בחמלה ובהבנה. יש לנו מין ציפייה שברגע ש"עלינו על דרך המלך" לא נטעה יותר לעולם.

    מתי למדנו שצריך לפחד מכישלון? ד"ר אנאבלה שקד מסבירה כי השינוי חל כאשר התגובה של המבוגרים משתנה. במקום להגיד לילד "כל הכבוד!" על זה שניסה לעזור בהכנת ארוחת הערב, כועסים עליו על זה ששבר או לכלך. צועקים על ילדה שנפלה "אמרתי לך לא לרוץ". בהמשך בגן ובבית הספר ההורים או המורים מתחילים להגיד "היא לא חזקה בדברים האלה", "הוא לא משתלב עם שאר הילדים", "היא לא טובה במתמטיקה". האמירות האלה מגוחכות כמו לומר לתינוק שלומד ללכת שניכר שהוא לא טוב בזה ולכן עדיף שיחזור לזחול. אבל לצערנו הן לא נתקלות מהתנגדות נחרצת מצד המאזינים. האומץ הטבעי של התינוק להתנסות והיכולת לקבל מכה ולהמשיך מתחיל להתערער באותם מקרים בהם התגובה של המבוגרים לטעות, לנפילה או לכישלון הופכת לשיפוטית. המסר שעובר "אם אני נכשל אני לא שווה מספיק, אני לא בסדר". כשנוצר קשר כישלון-אובדן ערך, אנחנו מתחילים לחשוש מטעות וכישלון הופך להיות דבר נורא שיש להימנע ממנו (קראו גם על איך אמונה עצמית משפיעה על חייכם).

    בפסיכולוגיה יש מושג הנקרא "חבלה עצמית". זוהי הגנה על הדימוי העצמי באמצעות התנהגויות היוצרות תירוץ מוכן מראש לכישלון במועד מאוחר יותר. לעיתים אנחנו מחבלים בסיכויי ההצלחה שלנו ע"י התנהגות המקטינה את סיכויינו להצליח. בדרך כלל מטרתה של התנהגות מסוג זה היא להגן על הערך העצמי. "בעצם לא נכשלתי – הייתי מצליח יפה אם לא היה את הבעיה הזאת". אנחנו מנסים להגן על הדימוי העצמי שלנו בעזרת ייחוס כישלונותינו לגורמים חיצוניים. כאשר הדימוי העצמי מתקשר לביצוע, האגו שלנו יפגע יותר אם נתאמץ ונכשל מאשר אם נבלה לילה שלם במקום ללמוד למבחן חשוב, ובכך נזכה בתירוץ. אם נכשל בעקבות "חבלה עצמית", נוכל להיאחז בתחושה מסוימת של מסוגלות. חבלה עצמית מגנה על ההערכה העצמית שלנו וגם על הדימוי הציבורי בזה שמאפשרת לנו לייחס את הכישלון לגורם חיצוני ("הרגשתי לא טוב", "חזרתי מאוחר…") במקום לחוסר כישרון או לחוסר יכולת.

    במחקר שנערך באוניברסיטת דיוק קבוצה של סטודנטים התבקשה לענות על מבחן עם בעיות בלתי פתירות, ובהמשך קיבלה פידבק על ציוניהם "הטובים" במבחן. לאחר מכן ניתנה להם בחירה בין שתי תרופות, לשיפור או פגיעה בכושר חשיבתם, לפני מענה על מבחן מאותו סוג. כפי שבטח כבר ניחשתם, מרבית הסטודנטים ביקשו את התרופה השנייה, כך ימצא בידיהם תירוץ מוכן מראש אם לא יצליחו באותה מידה (לקריאת המאמר). מחקרים תיעדו דרכים נוספות של חבלה עצמית בעקבות פחד מכישלון: להתכונן פחות לתחרויות חשובות בספורט אישי, לתת יתרון למתחרה, להתחיל ביצוע מטלה בצורה גרועה כדי לא ליצור ציפיות שאינן ניתנות למימוש, לא להשקיע ככל יכולתנו במטלה קשה בעלת חשיבות לאגו. כאשר אנחנו מתחמקים מכישלונות וטעויות המסר שאנחנו מעבירים לעצמנו הוא שאיננו מסוגלים להתמודד עם האתגר וההערכה העצמית שלנו נפגעת. להימנע מלנסות כדי להימנע מכישלון זוהי ככל הנראה האסטרטגיה המזיקה ביותר להצלחה לטווח ארוך ולתחושת הרווחה הנפשית הכוללת, מאשר המוכנות להסתכן ולהיכשל.

    ככל שנושא מסוים חשוב לנו יותר כך סביר שנתייחס לעצמנו יותר בחומרה אם הדברים לא יסתדרו כפי שציפינו. לכולנו יש שאיפות מעצמנו, ההבדל הוא באיך אנחנו תופסים את הטעויות שלנו. אנחנו יכולים לראות בנפילותינו כישלון נחרץ או להתייחס אליהן כחלק הכרחי מתהליך ולמידה. כאשר חיינו הופכים למירוץ אינסופי לעבר המטרה הבאה, כל עיכוב קטן בדרך ייתפס כאסון. במצב זה כישלונותינו יעסיקו אותנו הרבה יותר מהצלחתנו, מכיוון שכשאנחנו משיגים את המטרה שלנו, אנו מיד מתחילים לדאוג בגלל היעד הבא ומה יקרה אם נכשל בהשגתו. הרגשות הנחווים בעקבות כישלון יכולים להיות בושה, השפלה, כאב, אשמה, עלבון ופחד. התגובות הנפוצות לאחר כישלון נעות בין חפירה עצמית והצטדקות לבין זהירות יתר, הסתגרות ונסיגה. הבעיה עם כישלונות שאנחנו הופכים אותם למדדים לאיכות ערך האדם ולא לאיכות ביצוע ברגע נוכחי.

    היזכרו בטעות שעשיתם לאחרונה. מה היו המחשבות שלכם כשזה קרה? האם אלה היו מחשבות מחזקות ומעודדות למידה? או שהמחשבות היו מורידות ומעודדות נסיגה? ומה הרגשתם? האם חמלה ואהבה או רגשות פחות נעימים? ומה עשיתם? האם ניסיתם ישר להבין מה השתבש ולתקן או שלקח לכם זמן לאסוף את השברים?

    טעויות הן תופעה יום-יומית ואף אחד מאתנו לא חף מהן. אך מרגע שהכישלון קרה הוא יכול להמשיך להתקיים רק במחשבות שלנו. זה לא אומר שעלינו להתעלם ממה שקרה ולהפחית מחשיבותו. הכוונה היא שעלינו לזכור שאירועי העבר קרו בעבר ואין לנו דרך להשפיע עליהם. ייתכן שעשיתם טעות, למרות שפעלתם כמיטב יכולתכם ובוודאי כדאי שתלמדו ממנה. אך הדרך היחידה שתמשיכו להיכשל אם תמשיכו לחשוב שנכשלתם. היצמדות לתוצאות יוצרת פחד, מעודדת אותנו להרבות בחשיבה על חיינו ולמלא אותם ביותר מידי "אני חייב" ו"אני צריך". אנחנו ממלאים את מחשבותינו ב"מה יקרה אם העסקה הזאת לא תצליח?" או "ואם אני לא אמצא חן בעיניה?" ומתחילים להאמין שנוכל להיות מאושרים רק כשהכל יפעל בדיוק כפי שתכננו. זו דרך מאוד מלחיצה לחיות את החיים. אי היצמדות, לעומת זאת, מעניקה לנו תחושת בטחון ומסלקת את תחושת הלחץ.

    הפחד מכישלון הוא הסחת דעת אדירה שמפריעה לנו להתרכז, להתקדם וליהנות מהחיים. כאשר אנחנו מטילים ספק בלגיטימיות של המושג כישלון, אנחנו מתחילים לחוות את הקסם שבאי היצמדות. רק ככה אנחנו יכולים להטות את הכף לטובתנו, לעשות כמיטב יכולתנו ולפעול במלוא המרץ להשגת מטרותינו, ועם זאת לשחרר את אחיזתנו מהתוצאות. אנחנו נעשים מעורבים יותר בתהליך ופחות צמודים למה יובילו המאמצים שהשקענו (קראו גם – שאלות שעוזרות לי להתמקד בתהליך). כולנו כמובן רוצים שהדברים יתנהלו על פי רצוננו, אבל אנחנו לא תלויים בזה לצורך הישרדות ורווחתנו הנפשית. אנחנו מאבדים תחושה של ייאוש ובמקומה מתמלאים בתחושת ביטחון. כאשר אנחנו מצליחים לפעול כך אנו חווים תחושה אדירה של שחרור רגשי. כתוצאה מכך אנחנו יכולים להשקיע במה שאנחנו בוחרים לעשות מאה אחוז מכוחנו ובה בעת להרפות מן התוצאות הסופיות של מעשינו. משמעות הדבר שאנחנו יודעים מעל לכל ספק שכאשר הדברים לא מסתדרים בדיוק לפי ציפיותינו ותקוותנו, הרי שללא ספק מצפה לנו משהו אחר, טוב יותר. זוהי לא רק משאלת לב, אלו דרכם של החיים. וזוהי השיטה הבטוחה ביותר לחיות חיים מאושרים ומועילים.

    היזכרו באירוע עבר שבו הדברים לא התנהלו בדיוק כפי שציפיתם, וכתוצאה מזה מאוד התאכזבתם. זה יכול להיות סיומה של מערכת יחסים, פיטורין מעבודה, אולי לא עברתם איזה ראיון עבודה או שקיבלתם תשובה שלילית לגבי בית שרציתם או כל דבר אחר שעולה על דעתכם. עכשיו נסו להיזכר איך גיליתם אחרי זמן מה שהדברים הסתדרו בצורה האופטימלית ביותר והדלת הזאת נסגרה כדי שאחרת, טובה יותר, תפתח. מה הרגשתם כשגיליתם שהדברים בסוף הסתדרו לטובה? השתדלו לשמר את הזיכרון של הרגשתכם לימים שיהיה לכם קשה לראות ישר את הסיבות לכך שהדברים לא הסתדרו כפי שחלמתם או לפי החזון שלכם.

    אנו יכולים ללמוד להאמין, שגם אם אנחנו לא מוצאים סיבה או הסבר על משהו ברגע זה ממש, זה עוד לא מוכיח שהסבר או סיבה אינם קיימים. אנו מתחילים ללמוד שלמרות האכזבה או הכאב שחווינו, בכל חוויה והתנסות מסתתרת מתנה, לקח שעלינו ללמוד, או אפילו הזדמנות, וכי בסופו של דבר אנחנו נתגבר על כל התנסות שתיקרה בדרכנו, תהיה אשר תהיה. במבט לאחור, בדרך כלל קל לנו לראות שכל טעות שלנו וכל אכזבה שהגדרנו ככישלון, היו נחוצים כדי שנוכל להגיע למקום בו אנחנו נמצאים, וכדי שנוכל להפוך להיות מי שאנחנו. הסוד הוא לגרום לכך שהתובנה הזאת תהפוך לנחלתנו כבר עכשיו. הרעיון הוא לדעת שכל מה שנדמה לנו כבעייתי או חסר סיכוי, אינו בעייתי או חסר סיכוי באמת. אנחנו לומדים ומתפתחים דרך הניסיון שאנחנו צוברים מהאתגרים שנקראים בדרכנו. התמודדות עם אתגרים תוך כדי הסתכנות בכישלון תורמים לביטחון העצמי שלנו. בדרך הזאת אנחנו מעבירים לעצמנו מסר שאנחנו מספיק חזקים כדי להתמודד עם כישלונות אפשריים.

    היזכרו בחוויה מהעבר שבא לקחתם סיכון של אפשרות לכישלון והצלחתם להשיג מטרה שחשובה לכם. תשאלו את עצמכם מה יש בכם שעזר לכם לעשות את הצד למרות החשש? מה עזר לכם להתמודד עם האתגרים שהיו בדרכם? בזכות מה זה הלך טוב? איך הסביבה שלכם תמכה בכם ועזרה לכם? מה נתן לכם אנרגיות וקידם אתכם בתהליך? הישגי העבר יכולים לעלות את תחושת המסוגלות העצמית, ללמד אותנו מה עשינו טוב ובכך לתת לנו כלים בדוקים ועובדים לפעמים הבאות.

    מכיוון שטעויות הן תופעה יומיומית בחיי בני אדם, ומכיוון שאין באמת דרך להימנע מהן, כדאי שנלמד להתייחס אליהן כדבר רגיל וצפוי. אנחנו נעשה טעויות ויש לקוות שגם נצליח ללמוד מהן: נשנה דברים ונמשיך הלאה. בשלב כלשהו נעשה עוד טעות וכן הלאה. ובינתיים, גם אחרים סביבנו עוברים את אותו התהליך. הסבים שלכם עשו טעויות, וכך גם הוריכם, חבריכם, הילדים, השכנים, קולגות לעבודה וכל אחד אחר. כולם עושים טעויות, זהו חלק בלתי נפרד מהחיים. כמה כיף זה היה לו יכולנו לשמור על שלוות נפש ולהפנות משאבים רגשיים ופיזיים לתיקון ולמידה, שכן אלה שתי הפעולות המועילות יותר לשקוע בהן לאחר עשיית טעות. למעשה, טעויות הן אלה המאפשרות לנו להכניס שינויים לחיינו והמשיך ללמוד. בלעדיהן לא היינו מתפתחים.

    החדשות הטובות שאפשר ללמוד את המוח לעשות זאת ע"י תרגול. הפנו את תשומת לבכם לחקירה ולמידה. נסו להתבונן על הסיטואציה בסקרנות. תשאלו את עצמכם: "מה לא עבד? איזה מסקנות אני יכול להסיק מהסיטואציה? מה אוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?" (קראו גם איך הפעלת אזור במוח שאחראי על חשיבה רציונלית יכול לשפר את הרגשתינו). לשאילת שאלות יש השפעה ניכרת על חיינו, שאלות נכונות יכולה לספק לנו גם את התשובות הנכונות (קראו גם איזה השפעה יש לשאלות על המוח שלנו).

    כדי להצליח בחיים אנחנו צריכים ללמוד ולהתפתח, וכחלק מזה אנחנו מוכרחים להיכשל. לא במקרה רוב האנשים המצליחים ביותר בהיסטוריה הם גם אלה שחוו הכי הרבה כישלונות. הנה כמה דוגמאות להשראה:

    • תומס אדיסון רשם מספר שיא של 1,093 פטנטים הצהיר בגאווה שהוא עבר דרך רצופת כישלונות. בטח כבר נתקלת בציטוט המפורסם שלו "לא נכשלתי, פשוט מצאתי 10,000 דרכים בהן זה לא עבד".
    • סר ג'יימס דייסון ניסה לבנות אב טיפוס לשואב אבק 5,126 פעם. לקח לו 15 שנים לייצר את השואב הכי חזק והכי נמכר בעולם.
    • מייקל ג'ורדן הודח מקבוצת הכדורסל של בית הספר בו למד. הוא מזכיר למעריציו שהוא החטיא יותר מ-9,000 סלים, הפסיד בכמעט 300 משחקים ו 26 פעמים החטיא סל ניצחון. "נכשלתי בחיים שלי שוב ושוב. זו הסיבה להצלחה שלי".
    • אברהם לינקולן עבר עשרות שנים של כישלונות מקצועיים, התמודד עם התמוטטות עצבים בגיל 27, הפסיד בשמונה מערכות בחירות, לפני שהפך בגיל 52 לנשיא ארה"ב.

    כמובן עוד רבים אחרים, עליהם תוכלו לקרוא באינטרנט. כפי שאומר פרופ' טל בן שחר "כישלון הוא לא ערובה להצלחה, אבל היעדרו של כישלון הוא כמעט תמיד ערובה להיעדר הצלחה. עלינו ללמוד להיכשל או שנכשל בלימוד".

    האם יש לכם דרכים שעוזרות לכם להתמודד עם פחד מכישלון?

    רוצים לשתף אותי במה הכתבה הזאת עזרה לכם? דברו איתי, אני אוהבת לעזור💗