מחשיבה לעשייה

"אם אתה לא יכול לעוף, רוץ. אם אתה לא יכול לרוץ, לך. אם אתה לא יכול ללכת, זחל. אך לא משנה מה אתה עושה, אתה חייב להמשיך לנוע קדימה" - מרטין לותר קינג.

לכולנו יש את המשימה הזאת שאנחנו מאוד רוצים לעשות ופשוט איכשהו זה תמיד נדחה שוב ושוב. זה יכול להיות כל דבר: מסידור ארונות, לעזור לחברה, הגשת עבודה בלימודים, לעבוד על הפרויקט מסוים בעסק, לעשות ספורט, לאכול בריא יותר, לכתוב כתבה שמזמן דחינו או לפתוח אתר😃. זה מסוג הדברים שכל הזמן נדחים לנו כי תמיד יש עוד משהו שאפשר לעשות ואנחנו מוצאים מיליון סיבות למה שוב לא הגענו לזה - "אני כבר עייפה היום ועדיף לעשות את זה כשאהיה ערנית יותר", "נשאר לי רק את הפרק הזה של הסדרה ואז אהיה פנויה יותר", "אני הרי לא יכולה לוותר על בישול וקיפול כביסה זה גם חשוב", "הבטחתי שאני אקדיש יותר זמן לאשתי/ילדים והם היום בבית", "יש לי רק את הפרויקט הזה שאני צריכה לסיים ואז מייד אתפנה למשימה", "יש היום ליגת האלופות בכדורגל, אתחיל את המשימה ממחר" ועוד ועוד. כמובן שכל הסיבות מוצדקות בהחלט!

בשביל להצליח לעשות את הדברים האלה בפועל כדאי להבין איך המוח עובד. יש לנו במוח אזור הנקרא אמיגדלה, אשר אחראית על הישרדותנו. אמיגדלה שולטת על תגובות של הילחם או ברח, מעוררת את הגוף לנוכח סכנות, היא אחראית על הפחד והרגשות שלנו. אחת הדרכים שלה לעשות את זה היא על ידי האטה או עצירה של תפקודים אחרים, כמו חשיבה רציונלית ויצירתיות, שעלולים לשבש או לעכב את היכולת הגופנית לברוח או להילחם. אם אריה מסתער עליך המוח לא רוצה שתבזבז זמן על התעמקות שכלית בפרטי הבעיה ודרכי התמודדות אפשריים. במקום זה הוא חוסם תפקודים לא חיוניים באותו רגע, כמו עיכול, תשוקה מינית ותהליכי חשיבה ומכין את הגוף לפעולה. זה היה מאוד רלוונטי לאבות אבותינו. זה יכול להיות רלוונטי גם היום למשל כאשר מכונית בכביש סוטה מהנתיב שלה לעברינו או שעלינו לברוח מבית עולה באש.

הבעיה נעוצה בכך שהאמיגדלה מפעילה פעמוני אזעקה בכל פעם שאנחנו רוצים לחרוג מן השגרה הרגילה והבטוחה שלנו. המוח שלנו מפחד משינויים! המוח בנוי כך שכל אתגר או הזדמנות או השתוקקות מעוררות דרגה של פחד. בין שהאתגר הוא משרה חדשה או פגישה עם אדם חדש, האמיגדלה שולחת התראה לחלקים מסוימים בגוף להתכונן לפעולה ובכך החשיבה הרציונלית הופכת להיות מוגבלת ולפעמים ממש נחסמת. בטוח נתקלת בכך בעבר. דוגמאות בולטות לזה הם חרדת מבחנים, פחד מדיבור לפני קהל, החלפת מקצוע, פתיחת עסק ועוד.

לעיתים אנחנו נתקלים בברי מזל שמסוגלים להמיר את תחושת הפחד להתלהבות או רגש אחר (אמיגדלה אחראית על כל הרגשות), לרוב המקרים האלה יש מאפיינים משותפים: מידת המוכנות לשינוי, חוסן נפשי, מאפייני אישיות, ניסיון עבר בשינויים מסוג זה, ביטחון עצמי ועוד. לרובינו יש גם דוגמה כזאת על עצמנו. אנחנו לגמרי יכולים לטפוח לעצמנו על השכם עליהם, כי מגיע לנו. אך אם עד עכשיו לא הצלחתי לעשות את השינוי המיוחל, כנראה שזה לא המקרה וצריך פתרון חדש.

אז איך מתמודדים עם זה? אנחנו נעזרים באזור אחר במוח הנקרא היפוקמפוס. אזור זה אחראי על אגירה ושליפה של מידע. הקריטריון העיקרי שלו בכל הנוגע לאגירת מידע הוא חזרה. ככל שאנחנו נחשפים למידע מסוים שוב ושוב המוח זוכרת אותו טוב יותר.

דרך הקאזין או שיטת הצעדים הקטנים לשיפור המשכי, בדיוק נותנת לנו את המענה לנושא. בספרו "צעד קטן לשינוי גדול" ד"ר רוברט מאוור מסביר כי למעשה כל השינויים בחיים, אפילו החיוביים, הם מפחידים. לעיתים קרובות ניסיון להגיע ליעד בדרך קיצונית או מהפכנית נועד לכישלון משום שהוא מעצב את הפחד. הצעדים הקטנים של השיטה מנטרלים את תגובת הפחד של המוח ומעוררים חשיבה רציונלית ומשחק יצירתי.

אז איך השיטה עובדת? אנחנו מתחילים משאלות קטנות (קראו גם איך שינוי נוסח שאלות יכול להשפיע על חיינו). המוח שלנו אוהבת שאלות. חזרה על שאלה שוב ושוב לא מותירה למוח ברירה אלא לשים לב אליה ולהתחיל ליצר תשובות. שאלות מועילות יותר ליצירת רעיונות ומציאת פתרונות מאשר פקודות. אם נחזור על שאלה שוב ושוב במשך כמה ימים או שבועות - או ככל שידרש - בדרך שלו, בזמן שלו, המוח יתחיל לספק תשובות.

דוגמה לשאלות בשיטת הקאייזן: לו הבריאות הייתה בראש סדר העדיפויות שלי, מה הייתי עושה בכל יום באופן שונה? באיזה דרך אני יכול להזכיר לעצמי לשתות יותר מים? איך אני יכול לשלב עוד כמה דקות של פעילות גופנית בשגרה היומית שלי? איזה פעולה הכי קטנה אתם יכולים לעשות כבר היום כדי לקדם את המטרה שלכם? איזה צעד קטן וחסר ערך אתם יכולים להתחיל כבר מהיום, שאינו דורש הרבה זמן או הוצאות כספיות?

לא משנה כמה נתרגל לשאול שאלות קטנות, מתישהו גם צריך להתחיל לפעול 😃. ההמלצה היא לעשות את הצעד הכי קטן שניתן בשלב הראשוני, על מנת לגרום למוח שלנו להתרגל לפעולה החדשה, בסביבה שאינה מאיימת. הצעדים הקטנים מנטרלים את תגובת הפחד של המוח ובכך מאפשרים לנו לפתח הרגלים חדשים, קבועים ובקצב שדווקא עשוי להפתיע במהירותו. אתם עשויים לגלות למשל ששינוי קטן, אולי חמש דקות בכל ערב כדי להרים צעצועים וחפצים מפוזרים ולשים אותם במקומם, משיג את היעד של בית נקי ומסודר יותר בזמן קצר יותר. מאמצים גדולים אינם מביאים בחשבון מכשולים שעלולים לעמוד בדרך: חוסר זמן, תקציב דוחק, אירועים חיים שונים. הצעדים הקטנים נותנים מענה למכשולים אלה. אחרי ההתנסות בפועלה בצעדים קטנים, לעיתים קרובות אנחנו מגלים כי פיתחנו משיכה להתנהגות החדשה ושהגענו ליעד מבלי מאמץ מודע נוסף מצדנו.

הדרך השנייה ליצירת השינוי, ואפילו תומכת בשיטה הראשונה, היא סיעור מוחות. במקום להגיד לעצמנו שאין לנו ברירה ולהיכנס לתחושת לחץ ופחד מעצם ביצוע המשימה החדשה, אנחנו שואלים את עצמנו מה הן כל האפשרויות העומדות בפנינו על מנת להגיע ליעד? (זוכרים, הרי המוח אוהב שאלות). גם כאן אנחנו מנטרלים את תגובת הפחד של האמיגדלה, על ידי הצגה של מגוון האפשרויות, אנחנו לומדים שיש לנו ברירה ובכך מתחברים למשאבים שיש בידינו. עצם ההבנה שיש הרבה אפשרויות מורידה את תחושת הלחץ והופכת את המשימה לפחות מאיימת. חשוב להבין כי זה משחרר הרבה יותר כאשר מעלים גם רעיונות שלכאורה נראים לנו לא הגיוניים, קצת כמו במשחק. מגוון האפשרויות השונות להגיע ליעד מוכיח לנו שאין משימות שלא ניתנות לפתרון, אנחנו פשוט מעדיפים לא לבחור חלק מהפתרונות שרשמנו.

אז איך עושים את זה בפועל? בוחרים שותף למשימה ואת הנושא שעליו תרצו לעבוד. כל אחד בתורו מציע פתרון יצירתי, הגיוני או לא, לביצוע המטלה. כשתגיעו לרשימה כמה שיותר גדולה תוכלו לבחור מה מתוך הרשימה עובד לכם יותר ולהתחיל לבצע.

בוא נראה דוגמא, שעשיתי יחד עם מתאמנת שלי:

המשימה - סידור ארון בגדים.

פתרונות אפשריים:

• להתפטר מעבודה ואז בטוח יהיה לי זמן לסדר את הארון 😃

• לשים כל יום טיימר של 10 דקות ובזמן הזה בלבד לסדר את הארון כל יום עד שאסיים את כל המשימה.

• לקחת עוזרת בית שתסדר את הארון.

• להוציא את כל הבגדים מהארון ולשים על המיטה ואז לא תהיה ברירה כי מתישהו ארצה ללכת לישון 😃

• לסדר את הארון בשיטת מארי קונדו, להשאיר רק דברים שגורמים לנו אושר.

• להזמין חברה ליום כיף בבית, לעשות תצוגת אופנה ותוך כדי לסדר את הארון יחד.

• סידור של מדף או שניים ביום למהלך שבוע שלם או יותר.

• לרשום בפייסבוק התחייבות לכך שאעשה את זה בפרק זמן מסוים ואז להבטיח לעדכן בסיום התהליך (הצהרה פומבית הוכיחה את עצמה כשיטה יעילה).

• להתחייב בפני חבר/חברה/מישהו אחר שאעשה את זה.

• לזרוק או לתרום את כל הדברים מהארון ואז הוא בטוח יהיה מסודר 😃

• לשים את כל הבגדים בשקיות ואז להחזיר לארון רק דברים שבאמת משתמשים בהם.

• לקחת יום חופש מעבודה בשביל הסידור ארון.

• להבטיח לעצמי פינוק שמזמן רציתי, אותו אקבל רק בתנאי שאעמוד במשימה.

כמובן אפשר לרשום עוד ועוד רעיונות.

בסיום הרישום ניתן לבחור מהרשימה את הדברים שיכולים לקדם אתכם בביצוע המטלה.

אז תבחרו לכם חבר או חברה, בן זוג או כל בן אדם שתרגישו איתו נוח ו"שחקו את המשחק" שיגרום לכם לעשייה. רק תזכרו את שיטת הצעדים הקטנים ותבחרו רק את הפעולות שיהיה לכם הכי קל לבצע.

שיהיה בהצלחה!

אגב, המשימה שלי הייתה לפתוח אתר ולהתחיל לכתוב בלוג. הפוסט הראשון, בשעה טובה, עלה לאוויר 😀🥳

מרגישים שקשה לכם עם הסיעור מוחות, אולי נדמה לכם שהמטלה שלכם מסובכת יותר או שאין לכם עם מי לעשות?

מוזמנים לדבר איתי.

lianne.goller@gmail.com