לחלום אותך

דרמה-פנטזיה-רומנטית מבוססת על ספר ועוסקת בנושאים כמו אהבה, מוות וחיים לאחר המוות. זהו סרט נפלא שבו משתלבים זה בזה חוטים של פילוסופיה, פסיכולוגיה, דרמה ומתח. זו ככל הנראה אחת היצירות הרב-ממדיות ביותר בעולם הקולנוע, סוג של סיפור אגדה למבוגרים. אך זה לא אגדה פשוטה, אלא כזו עם רבדים עמוקים של משמעות. היא יכולה לעורר רגשות מאוד מורכבים ובאותו זמן מעניקה אור לנושאים שגורמים לרצות לצפות בסרט שוב ושוב. אף העיצוב האומנותי והאפקטים שלו מפתיעים במיוחד לאור העובדה שהסרט משנת 1998.

במבט ראשוני נראה כי הסרט מתמקד בנושא של חיים אחרי המוות, נושא שמעורר עניין אמיתי לא רק אצל רוב הצופים, אלא גם מעסיק את מוחותיהם של מדענים רבים כבר זמן רב. במרכז העלילה זוג רגיל עם ילדים, שחיים חיים רגילים. שמו כריס, ושמה אנני. החיים מאלצים אותם להתמודד עם טרגדיה נוראית וכל אחד מהם מתמודד עם זה בדרכו שלו.

לסרט הרבה רבדים של משמעות ואחת המעניינות שבהן עוסקת בכוח המחשבה. העיקרון הוא שהעולם שלנו, גם הנוכחי וגם העולם הבא, מבוסס על מה שאנחנו חושבים. כל מחשבה וכל פעולה שלנו נושאות השלכות, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא.

גן העדן האישי.

כריס מת ומגיע לגן עדן. הוא מגלה שלכל אחד יש גן עדן ייחודי, אישי ובלתי ניתן לשחזור. תיאור גן העדן האישי של כריס שהוא ציור של אשתו - זוהי מטאפורה יפהפייה לכך שגן העדן של כל אדם מורכב ממה שהוא אוהב ומעריך באמת. הצבעים הססגוניים והנוף המרהיב מדגישים את הרעיון שהדמיון והאהבה יכולים ליצור עולמות שלמים.

איך נראה הגן עדן שלך?

אם אנחנו לוקחים את המטפורה הזאת לחיים שלנו אולי אחד הדברים שחשוב שנזכור הוא שעלינו להתייחס לעולמות של אחרים, למציאות שלהם, באותה כבוד שאנו מעניקים לעולם שלנו. לעיתים קרובות אנחנו בטוחים בצדקתנו, משוכנעים שהדרך שבה אנו רואים את העולם היא "המציאות" עצמה, אך לכל אחד יש את המציאות שלו. מעבר לרמת תודעה חדשה מתרחש כשאנו מפסיקים למדוד הכל לפי עצמנו ומתחילים לראות את עולמותיהם של אחרים. החיים והקשרים הופכים עשירים וצבעוניים יותר. ברגע כזה אנו מפסיקים להיאבק על הצדק שלנו ומתחילים להכיר את עצמנו האמיתי ולהתעניין בכנות באחרים.

ואיך נראה הגן עדן שלי? כשאנחנו עושים את הקפיצה הפנימית הזו, אנו זוכים לגישה למשאבים פנימיים חדשים. זה מתבטא בסצנה שבה כריס שותה קפה. בהתחלה קשה להאמין שזה אפשרי. אבל אם ממשיכים הלאה, זה הופך להיות המציאות שלך. הקפה, שמסמל פעמים רבות כוחות ורעננות, הופך לדימוי של משאבים פנימיים.

חיפוש הזהות - "מי אני?"

סצנת המעבר דרך האגם - הדיאלוג הפילוסופי העמוק על מהות הזהות והקיום האנושי נוגע במיוחד. כנראה אחת המטרות החשובות של חיינו היא למצוא את התשובה לשאלה זו. למעשה עצם זה שהתחלנו לשאול אותה מסמל התחלה של חיים מודעים ומלאים יותר.

המדריך שואל את כריס כשמוביל אותו דרך האגם: "איך אתה יודע שאתה זה אתה?"

כריס עונה שהוא מבין שזה גופו, מוחו, אבל המדריך טוען שזה רק בשר שמתכלה, ולכן הוא במהותו אשלייתי, לא קבוע ולכן הוא לא אתה. אז כריס משער שהוא הקול בראשו - המחשבות שלו, הרגשות, הרצונות, החלומות שלו.

מה אם כל מה שאנחנו חושבים שהוא חומרי ונצחי, הוא בעצם רק מרקם כלשהו שיתכלה עם הזמן, יכול להיות שייך לכל אחד, ומה שבאמת חומרי וקיים באופן בלעדי הן רק המחשבות, הרצונות, החלומות, הרשמים. ורק מהם בעצם ניזון האדם. "אני חושב, משמע אני קיים" אמר פעם פילוסוף רנה דקארט. ואולי גם זה לא בדיוק מדויק? (קראי גם: אני חושב משמע אני טועה)

המים, כסמל לתת-המודע, מזמינים אותנו לצלול לעומק פנימי. ההזמנה "ללכת על המים" היא למעשה הזמנה לחיים מודעים. כריס עולה אל פני המים כשהוא מבין מי הוא באמת.

הגיהינום כמצב תודעתי.

הדרך בה הסרט מציג את הגיהינום היא לא כמקום של אש ולהבות, אלא כמצב תודעתי של בדידות וייאוש, היא מקורית ומטרידה. במיוחד הרעיון שהגיהינום הוא למעשה מצב שאנחנו יוצרים לעצמנו.

הגיהינום אליו מגיעה אנני הוא התפיסה שלה לגבי גיהינום, אלה המחשבות שלה. היא חיה רק במחשבותיה מבלי להבין מה קורה, מבלי לזהות אפילו את בעלה.

"אדם שהתאבד חייב להיות בגיהינום, זה לא עונש, זו תוצאה של מהלך טבעי של אירועים, כי האדם הזה עסוק רק בעצמו, רק במחשבותיו, הוא לא מבחין בשום דבר ואף אחד סביבו. בעצם חייו אחרי המוות נשארים אותו דבר, הוא ממשיך לחיות בראש שלו, מבלי להבחין בשינויים."

משמעות החיים והמוות.

הבמאי אינו אומר שום דבר חדש באופן עקרוני בנושא זה: משמעות החיים היא לאהוב, לא להסתגר בתוך עצמנו, לשרת את יעודנו, כאשר הגיהינום שלנו הוא חיים ריקים. האמינות של הרעיונות האלה מתחזקת על ידי האותנטיות של הרגשות והמעשים של הגיבורים.

"גיהינום – זה חיים שהולכים לאיבוד לשווא!"  – כדי להגיע לגיהינום, לא צריך למות. "הגיהינום האמיתי הוא לא לדעת שאתה כבר מת, כשאדם לא מבין מה קרה לו, כשהוא כל כך עסוק בעצמו..." כמה אנשים סביבנו אינם חיים באמת, כמו "מתים מהלכים" ההולכים במסלול החיים ללא משמעות. שקועים בכעסים, עלבונות, תלונות ודרישות. מתבוססים בתפקיד הקורבן.

זכרו כמה רגעים מצמררים מהסרט: כאשר הם שוטים בסירה והטובעים הופכים אותה, או כאשר הם נמצאים בקומה שבה הרצפה מורכבת מראשי אנשים. זה בדיוק סמל לחיים כאלה – חיים בתודעת קורבן. קורבנות תמיד מנסים "להטביע" אחרים. הם שקועים במחשבות שליליות על כמה אחרים רעים ובתחושת רחמים עצמיים. ואם לא נקבל את הבחירות שלהם וננסה להציל אותם, נמצא את עצמנו שוקעים באותו מקום, במקום לפתור את המשימות האישיות שלנו (קראי גם: את לא צריכה לקחת על עצמך את "הבעיות" של כולם).

אנחנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות.

אנשים רבים משוכנעים שהדרך שבה הם רואים, חושבים ומרגישים היא המציאות עצמה. אבל זה לא נכון! הם מאמינים שאין להם ברירה, והם הופכים לשבויים של גישה זו לחיים. אך למעשה, הבחירה קיימת. העיקר הוא להאמין!

הבנה חדשה ומשמעות חדשה מגיעות אלינו בהדרגה.

"למה אתה לא בפוקוס?" שואל כריס את המדריך.

"זה יהיה ברור יותר אם תרצה! אותי אתה לא רוצה לראות."

כמה פעמים קשה ומפחיד אותנו לראות משהו חדש. הפחד נובע מהעובדה שזהו תהליך בלתי הפיך. ברגע שאנחנו יודעים משהו, אי אפשר לכבות את האור של הידע הזה. הידע מאיר את מה שהיה נסתר. וכעת, כשהרבה דברים נעשים ברורים, סביר להניח שיידרש לשנות הרבה בחיים. וזה תמיד מאתגר.

הרעיון המרכזי של החיים החדשים עבור הגיבור הראשי: "אתה יוצר את עולמך בעצמך!"

"למה לא עף?"

"זה יעוף כשתרצה!"

אנו לומדים איך אנחנו בעצמנו מגבילים את עולמנו על ידי האמונה שאין לנו שליטה אמיתית. להפוך למחברים של חיינו, להאמין ולהכיר בכוח שלנו, בכוח האמונה שלנו, וליצור לעצמנו גן עדן אישי – זו רמת תודעה חדשה.

עוד משפט חשוב מהסרט בהקשר הזה: "אפשר להיוולד מחדש ולחיות מחדש, אם רק תרצה!" וזה לא על חיים אחרים, אלא על החיים שאנחנו חיים כרגע. ניתן לשנות הכל, אם נאמין שזה אפשרי.

להיוולד מחדש.

בדרך כלל, באגדות, מיתוסים וסרטים מסוג זה, המוות הוא סמל לשינוי פנימי עוצמתי ובלתי הפיך. זהו הרגע שבו עליך "למות" באיכותך הקודמת ולהיוולד מחדש. זהו רגע שבו נפתחות בפניך תובנות שהיו עד כה בלתי נגישות.

רגע עוצמתי במיוחד הוא כאשר הגיבור רואה את הלוויה של עצמו, מתבונן במי שהגיע ואילו דברים נאמרים עליו. זהו חלק בלתי נפרד ממשבר אמצע החיים, שבו אנו מתחילים להרהר על מותנו, להביט לאחור, לערוך סיכומים ולשאול את עצמנו אם אנו באמת חיים את חיינו או רצים במרדף אחרי ערכים שאינם שלנו, או סתם קיימים, עושים את המוטל עלינו ללא משמעות. זו טכניקה טיפולית מועילה ביותר – לדמיין את הלוויה שלך או לכתוב הספד לעצמך.

כוחה של האהבה.

הקו העלילתי השני המרכזי בסרט הוא כמובן האהבה. אהבה שחזקה מהמוות, חזקה מהכללים, חזקה מהחוקים. המשפט המדהים: "מצאתי אותך בגיהינום... בניו ג'רזי אמצא אותך על אחת כמה וכמה."

הסרט ספוג באהבה לכל אורכו, החל מאהבת הבורא - בתשובה לשאלתו של כריס: "ואיפה אלוהים?" המדריך עונה ש"הוא שם למעלה, בכל מקום, צועק את אהבתו אלינו, מופתע שאיננו שומעים אותו" - וכלה באהבה כה פשוטה וכה עוצמתית בין גבר לאישה.

הסצנה שבה כריס מוצא סוף סוף את אנני - עוצמת האהבה והנחישות שלו למצוא אותה, גם אחרי המוות, מרגשת במיוחד. זה מראה שקשרים אמיתיים חזקים יותר מכל מחסום, אפילו מהמוות עצמו.

מדוע מתרחש רגע של פרידה?

כי במשבר אישי אנחנו נשארים לבד מול עצמנו. זהו שלב שצריך לעבור בכוחות עצמנו. לעיתים, בזוגיות, המשבר הזה יוצר תחושה של התרחקות, כאילו בני הזוג מאבדים זה את זה. הם עשויים לחלוק את אותו בית ואותו שולחן, אך להרגיש רחוקים מאוד. זהו שלב בלתי נמנע.

כדי שזוגיות לא תתפרק, חשוב לשמור על קשר גם ברגעים כאלה. אך את המשבר עצמו צריך כל אחד לעבור לבדו. ורק אז, תתרחש "פגישה חדשה" בין בני הזוג (קראי גם: הכאב הכי גדול שלך הוא ההזדמנות הכי גדולה שלך).

אבל זה לא הכל.

חוויה כזו מאפשרת לפתוח את הדלת למשמעויות ולערכים עמוקים יותר. היא מזמינה אותנו ליצור את "גן העדן שלנו". איך נראה גן העדן שלכם? נסו לדמיין אותו. אני ממליצה בחום (קראי גם: יש לי חלום).

מה שמיוחד בסרט הזה הוא שהוא מצליח לגעת בנושאים כבדים כמו מוות, אובדן ואהבה, אבל עושה זאת בצורה שמשאירה תחושה של תקווה ומשמעות, במקום ייאוש. הוא מראה שאהבה אמיתית היא כוח שיכול לחצות כל גבול, אפילו את הגבול שבין החיים והמוות.

מוזמנות לשתף אותי במחשבות שלכן לאחר הצפייה בסרט.

תהנו 🧡