חייו הסודיים של וולטר מיטי

סרט דרמה-קומי-רומנטי המשלב הרפתקנות ופנטזיה, אשר מנסה להפנות את תשומת לבינו לנקודות מאוד חשובות בצורה יצירתית וקלילה, לעיתים אף מרגישה ילדותית.

עד כמה החיים שלכן הם כאלו שאתן אוהבות ונהנות לחיות? על כמה אתן מרשות לעצמכן לחלום? אנחנו חיים בתקופה מדהימה שבה אין גבול לאפשרויות וממש ניתן להמציא את עצמך מאפס בכל רגע. אבל מה לעשות אם הפכת ל"קרבן של הנסיבות" והחלומות שלכן אבדו איפשהו שם בין המטלות של התפקידים השונים בחייכן?

הסרט בנוי בצורה כזו שכל אחד יכול לראות בו משהו אחר, קצת דומה לעבודה עם קלפים השלכתיים (מוזמנות לקרוא על כך אצלי בהייליט באינסטגרם, וגם להצטרף לפתיחה הבאה בימי ראשון). אבל בואו נחזור רגע לתחילת הסרט...

מתישהו וולטר מיטי היה ילד צעיר שהרגיש שלחיים אין מגבלות. הוא חלם לטייל בעולם, הסתובב עם תסרוקת מוהיקן והחליק על סקטבורד. אבל הילדות נגמרה בשלב מוקדם מידי, כאשר בגיל 17 נפטר אביו. מכיוון שאמו ואחותו לא עבדו וולטר נאלץ לוותר על החלומות שלו ולקחת על עצמו את תפקידו כמפרנס המשפחה. הוא הלך לעבוד בסניף של רשת פיצות "פאפא-ג'ונס" (אבא ג'ונס- האירוניה) ולקח על עצמו את התפקיד של אביו.

היום וולטר כבר מזמן אחרי גיל 30. הוא עובד שנים רבות באותו העיתון וחי חיי נוחות ושגרה שכוללים בתוכן דאגה לצרכי המשפחה ועבודה משעממת. במציאות הוא אדם מאוד נוח ויש לו מערכת יחסים לא רעות עם עובדי חברה אחרים ויחסים מצוינים עם העובד היחיד שתחתיו. מעבר לכך הוא די סגור ואפילו מעט ביישן. אבל בחלומות שלו הוא יכול להיות כל מה שהוא רוצה. שם הוא יכול להשיב מלחמה לבוס החדש שכל הזמן מפעיל עליו לחץ, להכיר את הבחורה החדשה בעובדה שמוצאת חן בעיניו. בחלומותיו הוא אדם מעניין שמטייל המון וחי כל יום במלואו. אבל כל אלה נשארים בגדר חלומות שהוא אינו יכול או מפחד להגשים.

תכלס יכולנו לסיים את הסרט במקום הזה, כפי שלצערנו קורה לעיתים במציאות אצל חלק מהאנשים. אבל אירועים לא נעימים שקורים דוחפים את וולטר מחוץ לאזור הנוחות שלו ודורשים ממנו לחפש פתרון יצירתי. הוא מסכן הכל, אפילו את חייו, על מנת למצוא את האיש היחיד שיכול לעזור לו לפתור את הקושי. ברגע זה בהדרגה מתחיל להתרחש השינוי של וולטר. ככל שהוא מתקדם יותר במסע, ככה הוא מבין יותר שאין לו כבר דרך חזרה. ככל שהוא מתקדם ככה המסע גם הופך להיות מסוכן יותר וככה וולטר עצמו הופך להיות חזק יותר ומוכן יותר לאתגר הבא. למעשה בדיוק כפי שקורה בחיים האמיתיים.

אני רוצה להתעכב על הנקודה הזאת בסרט. כשקורה משהו לא נעים בחיינו החשיבה האוטומטית זה איך להיפטר מזה. אבל מה אם הקושי הזה הוא לא משהו שצריך להיפטר ממנו? מה אם זה המתנה של החיים כדי לעזור לנו להתקרב לחלומות שלנו? (קראי גם: שיתוף חוויה אישית ומסקנות). למעשה בואי רגע תזכרי בקושי מסוים שהיה לך בעבר, שאחרי פרק זמן מסוים הבנת שבזכותו נהיית חזקה יותר, למדת משהו חדש או אפילו כעבור זמן מה גילית שזה היה לטובה. זוכרת מקרה כזה? (קראי גם: פחד מכישלון). כשאנחנו מתבוננות על חיינו אנחנו מגלות שדווקא האתגרים הם שהצמיחו אותנו הכי הרבה, עזרו לנו להיות חזקות יותר, להתקדם לעבר המטרות שלנו. אז כפי שאתן מבינות המסר הראשון הוא שדברים שקורים בחיינו הם הזדמנות לצמיחה ולא עונש מאלוהים וזה מה שמקרב אותנו בסוף למטרות שלנו.

וולטר מתגלה כדמות מאוד תוססת שאינו שונה מאיתנו. היו לו קשיים בחייו. יש לו חלומות, אבל גם פחדים. מצד אחד הוא מעט מסוגר בתוך עצמו ומנגד הוא מצליח בקלות להתחבר לכל האנשים שהוא פוגש בדרכו. למעשה במהלך הסרט הוא מקבל כמה פעמים הצעה לצרף אותו לחברים בפייסבוק (מה שנראה בהתחלה קצת מאולץ) וזה לא מאוד שונה ממה שקורה במציאות בימינו. ככל שיש לך חיים עשירים ומעניינים יותר כך אתה הופך להיות יותר "פופולרי" ברשתות חברתיות. הגבולות בעולם הטשטשו והיום אפשרי לשמור על קשר עם אנשים מכל העולם ללא קשר למיקום שלך, בדומה למה שקורה לוולטר.

הקושי שוולטר חווה מאלץ אותו להתחיל לנוע קדימה, לצאת מהפנטזיות ולהתחיל להגשים את המטרות שלו (קראי גם: לצאת מהפנטזיות ולהפוך למי שאת רוצה כבר עכשיו). למעשה חוץ מההגשמה של המשאלות לטייל בעולם, המצב מאלץ אותו להעז לדבר עם העובדת החדשה שהוא היה מאוהב בה, כדי שתעזור לו במציאת פתרון. הקושי בתחילת הדרך הופך למתנה. לראות את וולטר הולך צעד אחר צעד לעבר מטרותיו עוזר לחשוב על היכולות האישיות שלנו דווקא מכיוון שהוא אדם מאוד רגיל ופשוט בדומה לרובנו. כאשר בסופו של דבר הוא מגלה שכל מה שהוא חיפש נמצא תמיד מתחת לרגליו כבר מההתחלה (אלכימאי מישהו?😀). הסרט הזה הוא מין מסע אישי שמטרתו העיקרית למצוא את עצמך.

אז על מה הסרט באמת? על הרפתקאות? על שינוי? על אמונה עצמית? על חלומות? על יציאה מאזור הנוחות? על ביטחון עצמי? ואולי על אדם פשוט שהחיים אילצו אותו לעשות מעשה חסר הגיון? כנראה שעל הכל ביחד.

ויש מי שיגיד בכלל שהסרט הוא על כך שרוב חיינו הם לא אירועי שיא, אלא חיים נינוחים וטובים ובמקום לחלום בהקיץ צריך להכיר תודה על מה שיש בחיינו. כנראה שגם הוא לא יטעה.

מוזמנות לשתף אותי במחשבות שלכן לאחר הצפייה בסרט.

תהנו 🧡

שאלות למחשבה בהקשר של הסרט:

האם את משיגה בקלות את המטרות שלך?

האם את מרשה לעצמך לחלום בגדול? (קראי גם: ראש השנה: זמן לפתוח דלת לאפשרויות)

עד כמה את אוהבת את החיים שלך ואת מה שקורה בהם (לפחות ברובם הגדול)?

איך את מתייחסת לקשיים ואתגרים בחייך?

על מה הסרט הזה בשבילי? מה המסרים והתשובות שאני קיבלתי ממנו?