הקול בראש

סרט דרמה קומי, בהנפשה ממוחשבת, אשר זכה להצלחה גדולה בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.

הסרט מבוסס על מושגים חשובים מהפסיכולוגיה ושואף ללמד את הצופים להבין ולקבל את כל מגוון הרגשות שלהם. הוא מלמד שאין לנו באמת רגשות מיותרים או "שגויים" ולכל אחד מהם יש משמעות וחשיבות.

ריילי, הדמות הראשית בסרט, נאלצת להתמודד עם משבר בעקבות שינוי שחל בחייה (תחילת גיל ההתבגרות שמתנגש עם מעבר מקום מגורים). מה שעוזר לה להתמודד עם כך זה 5 רגשות עיקריים- שמחה, כעס, עצב, פחד וגועל (אשר נחשבים רגשות בסיסיים וכוללים בתוכם מגוון רחב של רגשות נוספים).

כשריילי לראשונה פקחה את עינייה, לפני 11 שנה, וראתה את הוריה המאושרים הופיע בחייה האושר. בהמשך בעקבות חוויות חדשות הופיעו גם הרגשות הנוספים. הפחד הגן על התינוקת מפני סכנה. כעס דאג לעשיית צדק כאשר נגרם לה עוול. גועל מנע תחושות לא נעימות מדברים שונים. רק העצב... בשלב הזה עדין לא ברור מה תפקידו, ונראה שהוא בעיקר בה לקלקל את מצב הרוח של כל השאר.

למעשה ישנה כאן הדגמה לתהליך של ויסות רגשי בקרב ילדים. תינוקות וילדים בתחילת דרכם חווים את רגשותיהם בצורה מאוד מובהקת, כאשר שמחה - זה רק שמחה, וכעס - זה רק כעס. כל רגש נחווה בצורה מלאה ונפרדת מאחרים. הילדים פשוט מבטאים את רגשותיהם בחופשיות ללא יכולת שליטה או אבחנה. ככל שאנחנו מתבגרים, בדומה למקרה של ריילי, הרגשות מתחילים להתערבב יותר אחד עם השני וישנה יותר בחירה מודעת מה הרגש הנכון בכל מצב. בסרט למשל כל זיכרון בהתחלה היה "צבוע" ברגש אחד ויחיד. לאחר שריילי עברה תהליך של התבגרות אנו מזהים כי לכל זיכרון יש מגוון רחב של רגשות הקשורים אליו (דבר המרמז לנו שגם זיכרונות עבר רבים שלנו כוללים רגשות מעורבים ואנחנו יכולים לבחור באיזה מהם להתמקד). (קראי גם: מה עושים עם הרגשות האלה?)

הסרט מציג בצורה קלילה איך מדויקת איך הרגשות שלנו משפיעים על התנהגותנו ועל תפיסת המציאות שלנו ואפילו על הזיכרונות. רגשות אלה שיקבעו לעיתים קרובות איך נגיב לאירוע מסוים (בשמחה או בכעס) ואף ישפיעו בזמנים שונים בצורה שונה על תחושתנו לגבי אותו אירוע בדיוק.

רגשות "צובעים" אירועים בחיינו ומשפיעים ישירות על תהליכי זיכרון ושינון מידע. הם עוזרים לנו לזכור אירועים מסוימים בקלות רבה יותר (לקריאה נוספת לגבי הנושא), כך שרגעים פחות טעונים מבחינה רגשית נמחקים הרבה יותר מהר מהזיכרון שלנו, כי הנפש שלנו תוספת מידע זה כפחות משמעותי. בשלב מסוים בסרט, עצב ושמחה נכנסים לזיכרון לטווח ארוך, שבו הם רואים במו עיניהם כיצד זיכרונות מהעבר מתפוגגים ומאבדים ממשמעותם.

בתחילת הסרט ריילי, בעזרת הרגשות האחרים, מנסה להדחיק את הרגש של העצב, במחשבה שהוא רגש מיותר, שרק מכביד על החיים. לאחר המשבר, העצב מתחיל "להפריע" לעבודת התקינה של המוח, מה שכמובן נתקל בהתנגדות גדולה מצד כל שאר הרגשות. בחלק הזה בסרט ניתן לראות שאין באמת דרך לדכא רגשות. הרגש שנדחק אף פעם אינו נעלם באמת והוא ממשיך להשפיע על חיינו. למעשה דיכוי של רגש (במיוחד שלילי) ממשיך להשפיע על חיינו ברמה הגופנית, מה שבא לידי ביטוי במחלות פסיכוסומטיות. בסרט אנו רואים שלמרות שהעדרם של עצב ושמחה אינו משפיע עדין על מצבה הגופני של ריילי, זה גורם לתוצאות נוראיות לא פחות: האישיות שלה מתחילה להתמוטט.

כאשר כל הרגשות חוזרים למקומם, הם מבינים ששמחה אינה יכולה לשלוט לבדה על כל חייה של ריילי ושגם רגשות אחרים חשובים. במיוחד העצב, שלא במקרה הפריע לעבודת הצוות ברגע של משבר, כי מטרתו הייתה לאפשר לריילי לחוות את האובדן של הסביבה הבטוחה שהיא רגילה אליה, כדי להסתגל לאחר מכן לחיים חדשים. בחלק זה אנחנו לומדים את החשיבות של לחוות את מגוון הרגשות בחיינו, מכיוון שעל מנת שנוכל להתמודד עם הרגעים הקשים ביותר, הדבר הכי חשוב זה שנאפשר לעצמנו לחוות את הרגש במלואו (קראי גם: ללמוד מהקושי). לכן התעלמות מרגשותינו, כאשר אנחנו מנסים לא לחשוב על דברים רעים, לא רק שאינו עוזרת, אלא אפילו ממש פוגעת בנו. למעשה כפי שהסרט מלמד, העצב הוא בסופו של דבר זה שמקרב אותנו אל אנשים אחרים, זה שמאפשר לנו לפנות לעזרה ולאחרים לתמוך בנו ובכך בסופו של דבר מגביר את השמחה בחיינו.

הסרט גם מלמד אותנו על דרך התמודדות בריאה של ההורים למשברים שחווים ילדיהם. ברגע קשה בחייה ריילי נשארת בלי תמיכה רגשית (כאשר הרגשות של שמחה ועצב הולכים לאיבוד). אם רק ההורים היו מבינים בשלב מוקדם יותר כמה היא זקוקה עכשיו לתמיכה שלהם. הם יכלו יחד להיזכר ברגעים משמעותיים מהעבר, ליצור יחד זיכרונות חדשים על מנת להמשיך לתחזק את איי האישיות של ריילי וללמד אותה כי המעבר לא עוצר את החיים, אלא מייצר הזדמנות ליצירת עתיד חדש ומקסים. איך מכיוון שהמעבר היה קשה גם להורים עצמם, הם לא שמו לב לכך. ניתן לראות זאת בצורה טובה במהלך הארוחה המשפחתית. כאשר הרגש שמנהל את האמא הוא עצב, ואת אבא זה כעס (קראי גם: צעדים פשוטים לשיפור ההרגשה בתקופה מאתגרת).

ניתן ללמוד מהסרט עוד רבות על איי אישיות המתפרקים בזמן משבר, על הזדהות מגדרית מודעת שמגיעה בשלב מאוחר יותר בחיים (בראש של ההורים כולם בני אותו מין בשונה מריילי), על משברים של גיל ההתבגרות, על כך שלזיכרונות ילדות שלנו יש משמעות גדולה גם בהמשך חיינו ועוד דברים רבים.

הסרט הזה מדבר על דברים בסיסיים מאוד בחיינו, שחשוב שילמדו גם ילדים וגם מבוגרים- וזה החשיבות של הרגשות שלנו והדרך בה קורים תהליכים במוח. ילדים מצליחים ללמוד מהסרט על הרגשות השונים הקיימים בתוכם. הם לומדים כי הרגשות עולים אוטומטית כתוצאה מגירויים שונים, אבל רק אנחנו מחליטים האם לאפשר להם להשתלט על חיינו. הם מקבלים מהסרט ידע בסיסי בנוגע למבנה הזכרון, על דמיון וחשיבה מופשטת, על המודע והתת מודע. ילדים גדולים יותר יכולים ללמוד איך לצאת ממצבים מלחיצים בכוחות עצמם ועל החשיבות של בקשת עזרה ותמיכה כשקשה. מבוגרים יכולים להבין טוב יותר בעזרת הסרט את ההתמודדות של ילדיהם בגיל ההתבגרות, מה שיכול לעזור למשפחה לעבור טוב יותר את המשברים של גילאים אלה.

פרט מעניין לגבי הסרט - ד"ר פול אקרמן, מומחה בכיר בעולם להבעת רגשות באמצעות פנים שימש יועץ מדעי לסרט זה.

שאלות למחשבה בהקשר של הסרט:

האם את יודעת לזהות את הרגשות שלך?

איך את מתמודדת עם רגשות פחות נעימים? (קראי גם- מה עושים עם הרגשות האלה)

כאשר את נזכרת באירוע מהעבר, באיזה רגש את בוחרת להתמקד?

איך את יוצאת ממצבים מלחיצים או לא נעימים בחייך? האם יש לך שיטות שעובדות לך?

האם בעקבות הסרט הבנת או למדת משהו חדש לגבי הרגשות שלך?

צפייה מהנה:)