מילים יוצרות מציאות

"מילים יוצרות את החוט שעליו אנו שוזרים את חווייתנו" - אלדוס הקסלי

איך אתה חווים את החיים שלכם? האם אתם מרגישים שהם שגרתיים? האם יש לכם תחושה שכל הזמן קורים לכם אותם דברים? האם אתם חווים את אותם הרגשות שוב ושוב?

רובינו מודעים היטב לתפקיד רב עוצמה אשר ממלאות מילים נכונות ביצירת מוטיבציה, תחושת בטחון, העלאת מצב רוח - כאשר אנחנו שומעים אותם מאדם אחר. אך מעטים מודעים לכוחות שלנו להשתמש באותן מילים על מנת להתרגש, להרגיש יותר בטחון ואומץ, לאתגר את עצמנו, להניע את עצמנו לפעולה, לשפר את מצב רוחנו ולהוסיף יותר אושר לחיינו. באמצעות מילים אנחנו חולקים את החוויות שלנו עם אנשים אחרים. אך הן גם משפיעות על האופן שבו אנחנו מתקשרים עם עצמנו ולכן על חווייתנו. מילים שאנחנו מקשרים לחוויה הופכות להיות החוויה שלנו.

על מנת להבין זאת טוב יותר, בוא נדבר רגע על זיכרון.

זיכרונות של חווייתנו ידועים לשמצה כחסרי אמינות. באחד המחקרים הראו החוקרים למתנדבים דוגמית לצבע מסוג שאפשר למצוא במדף הצבעים בחנות חומרי בניין, והקצו להם חמש שניות לבחון אותה. לאחר מכן הונחו המתנדבים לתאר את הצבע במשך שלושים שניות. אז הוצגו בפני המתנדבים שש דוגמאות של צבע, אחת מהן בצבע שראו שלושים שניות לפני כן, והם התבקשו לבחור את הצבע המקורי. רק 33 אחוז מקבוצת המתארים הצליחו לזהות את הדוגמית המקורית. כלומר, תיאור הצבע פגע בהצלחת הזיהוי. נראה כי תיאור מילולי של החוויה גרם למשתתפים "לשכתב" את הזיכרון של החוויה עצמה, כתוצאה מכך לא זכרו את מה שחוו אלא את מה שאמרו על החוויה. ומה שאמרו לא היה ברור ומדויק מספיק כדי לסייע להם לזהות את המראה כשנתקלו בו שוב כעבור רק שלושים שניות 😲. (לקריאת המאמר המלא)

רובינו היינו במצב כזה. אנחנו מספרים לחבר שהתאכזבנו מהאוכל במסעדה, אבל למעשה אין זה סביר שניזכר איזה טעם היה לאוכל בפועל. סביר יותר להניח שניזכר איך ביציאה מהמסעדה אמרנו לבן זוגנו שהמסעדה הייתה מבטיחה מאוד אבל האוכל בסוף אכזב אותנו. חוויותינו הן אירועים עשירים, מורכבים, רב מימדיים ובלתי ניתנים להמשגה. אחד התפקידים של המילים הוא לעזור לנו להמשיג אותן - לעזור לנו לתמצת ולזכור את המאפיינים החשובים של החוויות שלנו כדי שנוכל לנתח אותן ולבטא אותן מאוחר יותר. אי אפשר להקים לתחיה את טעם האוכל, אבל אם נזכור שהיה טעים נדע לחזור לאותה מסעדה שוב.

המידע הרב והמפורט של החוויה שלנו לא מאוחסן בזיכרון - לפחות לא בשלמותו. במקום זאת הוא נדחס לצורכי אחסון באמצעות צמצום ראשוני לכמה קצות חוט חיוניים, כגון משפטי סיכום ("ארוחת הערב הייתה מאכזבת") או סדרה קטנה של מאפייני מפתח (הסלט תפל, יין חמוץ, מלצר גס רוח). מאוחר יותר, כשאנו רוצים להיזכר בחוויה, המוח שלנו מארגן מחדש את הסיפור ולשם כך מפברק - לא מאחזר למעשה - את מרבית המידע שאנו חווים בזיכרון (לקריאת המאמר המלא). אם היינו צריכים לשתף בחוויה שלנו במלואה, פעולת הזיכרון הייתה דורשת הרבה יותר זמן, על כן אנחנו מצמצמים את חוויותינו למילים כמו טעים, מעניין וכו, שאינן משקפות במלואן את רוב החוויה, אך נוכל לשאת אותם איתנו לעתיד בנוחות יחסית. זה מתרחש בכזאת מהירות וקלות עד שאנו בטוחים שהחוויה כולה הייתה בראשנו כל הזמן.

בואו נעשה תרגיל. אנא תזכרו בנשיקה הראשונה שלכם ותארו במילים את כל מירב הרגשות שחוויתם באותו רגע. רובנו נצליח להגיד מקסימום 5 תיאורי רגשות. איך זה הגיוני? הרי יש רשימה כל כך גדולה של רגשות, למה אנחנו חווים רק חלק כל כך קטן? אז בשביל מה בכלל יש צורך ברשימה כזאת גדולה של מילים המתארות רגשות שונים?

בספרו "להעיר את הענק שבפנים" אנתוני רובינס מסביר כי רוב האמונות שלנו נוצרות באמצעות מילים ולכן ניתן גם לשנותן באמצעות מילים. רובינו נוטים לחוות את אותם הרגשות שוב ושוב. אנשים מסוימים נוטים להיות מתוסכלים ללא הרף או כועסים או חסרי בטחון או מדוכאים. אחת הסיבות לכך היא כי הם משתמשים שוב ושוב באותם מילים על מנת לתאר את חוויותיהם. בסופו של דבר כאשר אנחנו מנסים לשלוף זיכרון מעבר בנוגע לחווייתנו אנחנו נחשוב ונזכור כי חיינו שגרתיים, משעממים, שאנחנו חווים כל הזמן את אותן החוויות, את אותן הרגשות ואת אותם המצבים, מכיוון שאנחנו מקטלגים אותם בזיכרון תחת אותה מילה.

בחירה יעילה של מילים על מנת לתאר את חוויות חיינו יכולה להעמיק את רגשותינו המחזקים ביותר. בחירה גרועה של מילים עלולה לפגוע בנו באותו בטחון ובאותה מהירות. אם אתם מתארים חוויה נפלאה כ"לא רעה", מרקמה ישחק ויהפוך להיות שטוח בשל אוצר מילים זה. ולכן, עלינו לבחור באופן מודע במילים שבהן אנו משתמשים על מנת לתאר את מציבנו הרגשיים, שאם לא כן, נאלץ לסבול את העונש של יצירת כאב רב יותר על המידה המתבקשת. אנו יכולים לשנות באופן מיידי כל חוויה רגשית אך ורק באמצעות בחירת מילים חדשות, על מנת לתאר את רגשותינו בפני עצמנו.

חשוב להבין כי מילים אינן יוצרות רגשות בלבד, כי אם גם מעשים, וממעשים נובעות תוצאות חיינו. אם ברצוננו לשנות את חוויותינו ולעצב את יעודנו עלינו לבחור באופן מודע (בתחילת הדרך) את המילים שבהן נשתמש ועלינו לשאוף ללא הרף להרחיב את כמות הבחירה שלנו.

אני לא מציעה שנבחן כל מילה ומילה שאנחנו אומרים.

אני מציאה שנשאל את עצמנו איך נוכל לזכור את החוויות הטובות של חיינו טוב יותר?

באיזה מילים שמתארות רגשות נוכל להשתמש בכל חוויה על מנת שתבדיל אותה במקצת מחויה אחרת?

איזה עוד חוויות חסרות לכם בחיים שהייתם רוצה להוסיף (אוכל שהוא פשוט מעדן, חוויה מרגשת, הרגשה מהממת, טיול מדהים, סרט מלהיב ועוד)? תבחנו איך אתם יכולים ליצור לעצמכם יותר סיטואציות שיכללו את המילה הזאת או לחילופין באיזה מצבים בחיים שלכם זה כבר קיים ואתם פשוט לא הגדרתם את זה נכון?

תפתחו מילים שמחזקות אתכם ותנסו להיפטר ממילים מחלישות.

מוזמנים לעשות לכם תרגיל קטן לשבוע:

תדפיסו לכם רשימה של מילים המתארות רגשות ובמשך שבוע אחד, בסיום כל פעילות, תעשו הפסקה ותרשמו לכם את מירב הרגשות שאתם מרגישים באותו רגע נתון. מטרת התרגיל להראות שבכל רגע מחיינו אנחנו יכולים לחוות מירב רגשות במקביל: שמחה, כעס, געגוע, אכזבה, גאווה ועוד. דרך התרגיל אנחנו גם מכירים את עצמנו טוב יותר. כמו כן, מתוך מלאי הרגשות בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור לקטלג את החוויה דרך רגשות שמחזקים אותנו, כי זה מה שישמר בסוף בזיכרון.

באיזה מילים ורגשות אתם בוחרים להשתמש כדי לשמור את הזיכרון שלכם?

האם יש בחייכם מספיק מילים מחזקות לתיאור החוויות שלכם?

רוצים לשתף אותי במילים חדשות שאתם מוסיפים לחייכם?

להתייעץ על מחשבה שעלתה לכם בעקבות הכתבה?

מוזמנים לדבר איתי.

lianne.goller@gmail.com